יין ישמח לבב אנוש
עד גיל 40, לא בא אלכוהול בשערי פי. אפילו יין מהקידוש קיבל אצלי פרצוף חמוץ. בערב סיום הבציר בצפון הגולן, החלטתי לטעום, ראיתי כי טוב
עד גיל 40, לא בא אלכוהול בשערי פי. אפילו יין מהקידוש קיבל אצלי פרצוף חמוץ. בערב סיום הבציר בצפון הגולן, החלטתי לטעום, ראיתי כי טוב
חולמת להיות צלמת. לקחתי שיעורים, עשיתי סדנה, ניסיתי להתמקצע. אני עדיין לא שם. מה שכן, קצת פחות ביקורת עצמית יכולה לעזור לי לעוף על חלומות פעם,
כשהייתי ילדה, הייתי הולכת לכל השכנים ולקרובי המשפחה, עם משלוחי המנות של פורים. אימא תמיד השקיעה בזה ערב פורים, חג של שמחה, מסיבות, משלוחי מנות,
הימים השמשיים של החורף נותנים את הטבע במלוא גווניו. כרמליות, כלניות, פרגים, נוריות, שקדיות, הדרים. בימים כאלה, גם אני פורחת. שמח בלב אני אוהבת את
אני כותבת לאחרונה הרבה על הסגרים והקורונה ועל מה שעשתה לחיינו. אולי זה מעייף ומוגזם, אבל במחשבה שנייה, אלו הם חיינו בזמן האחרון וזה מה
עצרתי טרמפ לנערה בלי בית. עזבה מזמן. הוריה ויתרו עליה. סבתא עוזרת לה, בלי שהם יידעו. צמחה, השלימה בגרות ותלמד אדריכלות. מקרה קשה, שאולי ייגמר
הסמארטפון, בכלל והוואטסאפ, בפרט, משרתים את הרצון הבלתי ניתן להכנעה שלנו להיות מעודכנים כל הזמן, בכל עניין. בעצם, אנחנו משרתים שלהם לאחרונה, כשהסגר סוגר עליי,
הבן שלי, הגיבור, היפה, האהוב, מתגייס לצבא ביום ראשון וכל מה שאני רוצה זה רק לנשום אותו עוד קצת, להיות אתו ולחבק נוסעת אתו השבוע
יש לי קטע כזה שאני אוהבת לשבת לבד בבתי קפה, לשתות את ההפוך הקטן שלי, עם קצף טוב, בכיף, בשקט שלי. סגרתם? תחזירו אחד הדברים
השבוע, אני חוגגת יום הולדת. כבר לא ילדה, אבל לפעמים מרגישה כמו ילדה. איזה מזל שהגיע יום ההולדת שלי ועשיתי סדר במחשבות באירועים ובמה שעבר
