התורה מזהירה מפני הרהב הזה וקושרת קשר בל יינתק בין המתרחש על הארץ ליורד משמים: "והיה אם שמע תשמעו אל מצוות ה' אלוקיך ונתתי גשמכם

"אל תוסף דבר אליי", אומר הקב"ה למשה כשזה מתחנן לפניו שיאפשר לו להיכנס לא"י. למרות שה' מסרב לתחינותיו, משה יודע את כוח התפילה, ואם היה

על סף הכניסה לארץ ישראל, נושא משה רבנו, מזמן לא "כבד פה וכבד לשון", נאומים חוצבי להבות בהם הוא מכין את הדור הצעיר לפני כניסתו

עם ישראל שואף להגיע אל הארץ המובטחת, לא בגלל שעליו לברוח ממקום אחר, אלא משום שזו הארץ הקדושה שרק בה יגיע העם לשיא תפארתו הגשמית

משה רבנו מתבקש לנקום את נקמת בני ישראל מהמדיינים, לאחר שאלה ניסו לסכן את כניסת בני ישראל לארץ ישראל. ואולם משה בוחר שלא לבצע את

אליהו הנביא לא מת, הוא עלה בסערה השמימה, ובכל דור ודור הוא מתלבש באופן שונה כדי לעזור לעם ישראל. כזה היה פנחס בן אלעזר שהרג

בשבוע שעבר נפרדנו משלושת הרועים – משה, אהרון ומרים. מה בין מנהיגים אמיתיים הזוכים לסייעתא דשמיא ומברכים את עם ישראל במן, מים וענני כבוד לבין

מדוע דווקא על פרה אדומה נאמר "חוקת התורה"? שכן זו מצווה שאין בה היגיון, ואף שלמה המלך לא ידע את טעמה. את המצוות אנו עושים

כפי שבני קורח מקבלים את הפסיקה היוצאת מהסנהדרין בירושלים, כך גם בחירה של מנהיג או פוסק ע"י הקב"ה או ע"י העם נותנת כוח לעומד בראש

 המרגלים מגיעים ומטילים מורך על בני ישראל באומרם שבארץ יש בני ענקים ולא נוכל לכבוש את הארץ ע"פ ההגיון וההבנה האנושית. המרגלים שכחו דבר אחד,

  ב-36 מקומות התורה מבקשת מאיתנו להתייחס אל הגויים במשנה זהירות – "ואהבת את הגר…" לשון "ואהבת את ה’ אלוקיך…" רות המואביה היא הדגם לגרי

תפקידו של הכהן הוא לחבר את כלל ישראל, להביא את התורה אל העם ולהיות שביל הזהב שאליו מגיעים גם כל אלה המתרחקים לקצוות. בין שאר

 בשבוע הבא חל יום איחוד ירושלים, העיר שחוברה לה יחדיו, אחד הסמלים הגדולים ביותר לרעיון של אחדות ישראל. גם כשבני ישראל מחולקים לשבטים שלכל אחד

כשהמן אומר “ישנו עם אחד מפוזר ומפורד”, הוא מדייק: גם כשעם ישראל מפורד, הוא עדיין עם אחד, עם סגולה שכוחו באיכותו לא בכמותו. הדבר מודגם

ארץ ישראל היא ביתו של ה' ומיוחדת היא משאר הארצות. היא חשה את המציאות הרוחנית של היושבים בה. אם ישנו דבר זר היא עלולה לפלוט