ארץ ישראל היא ביתו של ה’ ומיוחדת היא משאר הארצות. היא חשה את המציאות הרוחנית של היושבים בה. אם ישנו דבר זר היא עלולה לפלוט אותו מתוכה. כשם שמאכל המזיק לגוף נדחה על ידי הגוף
“אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו והשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע ואכלתם לחמכם לשובע וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ ושכבתם ואין מחריד… ואם לא תשמעו לי… ושברתי גאון עוזכם ונתתי שמכם כברזל ואת ארצכם כנחושה… ונתתי את עריכם חורבה והשימותי את מקדשיכם… ואתכם אזרה בגויים ונסו מנוסת חרב ונפלו ואין רודף וכשלו איש באחיו מפני חרב ורודף אין… ואף גם זאת בהיותכם בארץ אויב לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם כי אנוכי ה’ אלוהיהם”.
הקב”ה מבטיח לישראל ביטחון כלכלי ולאומי במידה שישמרו את ערכי התורה. ישנו קשר אמיץ בין הארץ ליושביה ובין הקב”ה. ארץ ישראל היא ביתו של ה’ – “אשר עיני ה’ בה מראשית השנה עד אחרית השנה”.
ארץ ישראל מיוחדת היא משאר הארצות. היא חשה את המציאות הרוחנית של היושבים בה. אם ישנו דבר זר היא עלולה לפלוט אותו מתוכה. כשם שמאכל המזיק לגוף נדחה על ידי הגוף. על כך אומרת התורה: “והקיאה הארץ אתכם”. הקב”ה אומר לעם ישראל – “כי גרים ותושבים אתם עימדי”, כלומר הקב”ה מרשה לנו לגור אתו בארץ ואף הוא מכלכל אותנו ודואג לכל צורכנו, אך זאת במידה שלא נפגע בבעל הבית.
הקב”ה מבטיח לעם ישראל ביטחון והגנה מאויביהם – “וישבתם לבטח בארצכם”, “ואולך אתכם קוממיות”. ה’ מבטיח חירות אמיתית שבה לא יזדקקו לתרומות וסיוע מעמים אחרים, שעלולים לשעבד את החירות האמיתית שלהם. “קוממיות” – קומה על קומה, קומה פיזית וקומה רוחנית.
במידה שעם ישראל לא ישמור את התורה, הארץ תמאס את יושביה, עד שבסופו של דבר לא יוכלו לשבת בה עוד. הקב”ה מבטיח לעם ישראל שאף בגלות הוא לא ישכח אותם – “…ואף גם זאת בהיותכם בארץ אויב לא מאסתים…” וזאת מפני שלמרות שהם נזרקו מהארץ, הם מעל הגויים עשרת מונים מבחינה רוחנית.
צריכים אנו לזכור שזו ארץ ישראל ששמחה לקבל את בניה, אך אל לנו לשכוח שזו ארץ הקודש. אומר הפסוק: “ונתתי שלום בארץ”, מקדים את השלום למלחמה עם האויבים. לומר לך, שאם בארץ, בינינו לבין עצמנו יהיה שלום – לא נזדקק להילחם עם האויבים
הרמב”ם אומר שגלות זאת מהווה גם דרך להעביר את ערכי התורה לכל העולם כולו. אכן זכינו שהתנ”ך מהווה אבן שואבת ובאר מים חיים לכל הדתות ושבנו אל ארצנו לאחר אלפיים שנות גלות, בגאולה שבמידה מסוימת גדולה היא מגאולת מצרים. ממצרים נגאלנו מעבדות לחרות, עבדות שהתמשכה 210 שנה. גלות זאת הייתה קולקטיבית לכלל ישראל, כולם דיברו אותה שפה וחוו את אותן החוויות. גם במדבר, במהלך ארבעים שנה, צעד עם ישראל ביחד, התאבל ושמח על אותם אירועים.
הגלות האחרונה הייתה במשך אלפיים שנה, היהודים התפזרו בכל העולם, לכל אחד יש את שפתו את זיכרונותיו ואת חוויותיו. לא כל קהילה חוותה את הסבל והרדיפות של זולתה.
לאחר אלפיים שנה, התקבצנו כולנו לארץ ישראל, עמוסים בחוויות שונות, אך בכל זאת מצליחים ליצור שפה משותפת, צבא אחד וזכינו לבנות בית לכלל ישראל. למרות שהיינו מיעוט בארצנו, פתיחת הדלת והכרזת המדינה היו בחינת יסוד בית לאומי לכל יהודי ויהודי בעולם.
במהלך שישים שנה, שזה מעט למדינה, זכינו לעשות רבות ולראות נסים גלויים, אלא שאין “בעל הנס מרגיש בניסו”. כשבני ישראל יצאו ממצרים והגיעו לארץ, המתינו להם שבעה עממים, שחלקם אף הכירו בזכותו של העם היהודי.
כשאנו באנו אל הארץ, המתינו לנו במזרח התיכון ארבע מאות וחמישים מיליון איש, שלא ראו בנו עם השב אל ארצו. ב”ה, זוכים אנו להיות בארץ, ללא כל פחד ומורא, להתווכח ולהתמקח ולהיות “אור לגויים”.
צריכים אנו לזכור שזו ארץ ישראל ששמחה לקבל את בניה, אך אל לנו לשכוח שזו ארץ הקודש. אומר הפסוק: “ונתתי שלום בארץ”, מקדים את השלום למלחמה עם האויבים. לומר לך, שאם בארץ, בינינו לבין עצמנו יהיה שלום – לא נזדקק להילחם עם האויבים.
עוד אומר הפסוק “וכשלו איש באחיו” – בארץ ישראל, אנו ערבים זה לזה וזה בזה ולא תיתכן מציאות של “איש היש בעיניו יעשה” ו”החוטא בחטא יומת”. אין אנו אוסף של פרטים, אלא עם אחד.
