כפי שבני קורח מקבלים את הפסיקה היוצאת מהסנהדרין בירושלים, כך גם בחירה של מנהיג או פוסק ע”י הקב”ה או ע”י העם נותנת כוח לעומד בראש מבחינה סגולית, הקב”ה מחזק את ידיו, ויש לו “סייעתא דשמיא”. גם כשכל כלי התזמורת כשרים וטובים צריך מנצח כדי שתהיה הרמוניה

״ויקח קורח בן יצהר בן קהת ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלט בני ראובן ויקומו לפני משה והאנשים מבני ישראל חמישים ומאתים נשיאי העדה קרואי מועד אנשי שם ויקהלו על משה ועל אהרון ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה׳ ומדוע תתנשאו על קהל ה׳…״
קורח איש חשוב היה מנושאי הארון, תלמיד חכם, בעל שם עם ייחוס חשוב. קורח מעלה בעיה רוחנית וחינוכית בפני משה רבנו, והיא כיצד תתנהל עדת בני ישראל מבחינה רוחנית ומנהיגותית? קורח טוען ״כל העדה כולם קדושים״ – מדוע צריך גדול דור שיפסוק לנו, כהן שיכפר בעדנו? מדוע לא יהיה משאל עם ושלטון דמוקרטי? את השאלה הזאת הוא עוטף בשאלות הלכתיות ״טלית שכולה תכלת האם היא זקוקה לפתיל תכלת״, ״בית שכולו ספרים חייב במזוזה״?
אומרים חז״ל שבני קורח לא מתו, ואף זיכו אותנו במזמורי תהילים ״שיר מזמור לבני קורח גדול ה׳ ומהולל מאוד בעיר אלוקינו הר קודשו …״, ״למנצח על הגיתית לבני קורח מה ידידות משכנותיך ה׳ צבאות נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה׳…״, ״לבני קורח מזמור שיר יסדתו בהררי קודש אוהב ה׳ שערי ציון…״ – בני קורח מהללים את ירושלים, מכירים בערכה ובייחודה, מקבלים את הפסיקה היוצאת מהסנהדרין בירושלים ויודעים שמי שממרה את פי הסנהדרין נקרא ״זקן ממרא״.
״במקום אשר אבחר״ – יש בחירה של הקב״ה בירושלים כעיר הקודש למרות שכל הארץ קדושה. בחירה זו מחייבת את כל א״י, ואפילו שיהיו גדולי עולם אינם יכולים להמרות את פי הסנהדרין.

קבלת מרות של סמכות רוחנית גורמת לכך שהתורה לא תתחלק לכמה תורות ותגרום פירוד באומה. בכול דור ודור מתעוררות בעיות גורליות בחייו של העם כגון, גיור, שמיטה, כשרות, צבא. כאשר אין פיתרון הלכתי מוסכם הדבר גורם פירוד וחילוק. משהוא צריך להכריע בזמן אמת

משה רבנו נבחר ע״י הקב״ה לתת את התורה. הרבה מצוות לא היו נהירות לנו ללא משה רבנו. משה שאל ובירר הלכות ונתן את התורה ״באר היטב״. בתורה כתוב ״לטוטפות״ – אלו התפילין. בתורה לא מבואר כלל מה הן התפילין. משה ברר מצווה זו ונאמר לו שהתפילין מעור בהמה, מרובעות, שחורות, עם ארבע בתים, פרשיות כתובות על קלף, שיתפרו ע״י גיד, שיכרכו הפרשיות ע״י שערות של פרה, שיהיו רצועות שחורות. כלומר 10 הלכות ״הלכה למשה מסיני״ נאמרו ע״י משה ואינם כתובים בתורה. הערעור של קורח על משה הוא ערעור על התורה.
משה רבנו התמודד במדבר עם שאלות קריטיות כמו גיור הערב רב, נושאי הארון שהיו טמאים, בנות צלפחד, דמותה של השבת, חלוקת הארץ, האם לשלוח מרגלים וכו׳. שאלות גורליות אלה חייבות להגיע לפתרונן, אי פתרון הוא נזק והרס לבנין האומה, משהוא צריך להכריע בזמן אמת בבעיות המתעוררות. הקללה הכי גדולה שכולם ראשים, כל אחד רוצה שדעתו תכריע. יש מציאות שכל אחד יכול לומר את דעתו אך כשמגיעים הלכה למעשה צריך לקבל את דעת הרוב, שהוא רוב של סנהדרין, או גדול הדור כמשה רבנו.
בחירה של מנהיג או פוסק ע״י הקב״ה או ע״י העם נותנת כוח לעומד בראש מבחינה סגולית, הקב״ה מחזק את ידיו, שם דברים בפיו ויש לו ״סייעתא דשמיא״.
משה מביא את מבחן הבחירה לפני קורח ועדתו שכל אחד יכתוב את שמו על מטה, ״והיה המטה אשר יבחר ה׳ יפרח…״. כלומר הבחירה הזו מקנה לאהרון את הסגולה, להיכנס לקודש הקודשים, לפדות את הבכורות לקבל כד׳ מתנות כהונה. הקב״ה משרה שכינה במעשה ידיו. קורח ועדתו נפגעו ע״י הקטורת שהיא הבחינה המיוחדת של אהרון. הקטרת הקטורת של כהן גדול מייחדת אותו, אפילו משה רבנו לא יכול להיכנס לקודש הקודשים. ההיבחרות מייחדת את הנבחר ומחברת את הכלל לנקודה מרכזית אחת. כשם שירושלים היא ״עיר שחוברה לה יחדיו״.
קבלת מרות של סמכות רוחנית גורמת לכך שהתורה לא תתחלק לכמה תורות ותגרום פירוד באומה. בכול דור ודור מתעוררות בעיות גורליות בחייו של העם כגון, גיור, שמיטה, כשרות, צבא. כאשר אין פיתרון הלכתי מוסכם הדבר גורם פירוד וחילוק. במקום להתנצח צריך לומר ״שיר למנצח…״ כל כלי התזמורת כשרים וטובים אך צריך מנצח כדי שתהיה הרמוניה.