אחת הטעויות הנפוצות היא לשבח ילדים על "מי שהם", במקום על "מה שהם עושים". כשילד מנקה את החצר, אין צורך לומר לו "איזו נשמה טובה

הבית, שאמור להיות עוגן, מרגיש צפוף, עמוס, רווי מתחים קטנים וגדולים. איך מייצרים יחד משפחתי שיש בו קרבה, הרמוניה ואפילו רגעים של שמחה? נוכחות השנה,

הבוקר התחיל כמו הרבה בקרים אחרים. האור גלש מעל השדות ואני עמדתי במטבח וחתכתי סלט, כששלושת הנכדים התרוצצו בסלון ובנו מבצר מכריות. לרגע, היה נדמה

לימדו אותנו שרגשות "שליליים" הם בעיה שיש למגר. כשפחדנו, אמרו לנו שאין ממה לפחד. כשכאבנו, ביקשו שנחייך. כשכעסנו, דרשו שנהיה "ילדים טובים" לפני מספר ימים,

חינוך הוא הרחבת תחושת הזמן. המתבגר חי ב"כאן ועכשיו" טעון רגשית. לימודי ליבה פונים ל"אני העתידי". המעבר הזה הוא קפיצה התפתחותית מבחינה נוירופסיכולוגית, מערכת התגמול

ברוב המקרים, הילדים מדברים בשפת סתר, שפה הדורשת הקשבה, התבוננות ופענוח. לא פעם, ילדים אף מתקוממים נגד שיחה עם הוריהם שיחה עם ילדים היא אמנות

דווקא באזור שבו הילד צריך לעצור, לחשוב, לנסות שוב – מתרחש התהליך החשוב באמת. לא רכישת ידע בלבד, אלא בניית היכולת להתמודד יש משהו כמעט

רגשות אינם מותרות – הם תשתית. הם השפה הראשונה שבה לומד האדם להבין את עצמו, את זולתו ואת מקומו בעולם עולם הרגש של ילדינו אינו

ילד לא מעז להשתתף בכיתה. למה? "אם אני אטעה – כולם יראו". אדם שמבין את נפשו, שמוקיר את עשייתו, אינו מפחד מפני מבט חיצוני, שאינו

גידול תאומים אינו רק אתגר לוגיסטי, אלא הזדמנות חינוכית יוצאת דופן, כזו שמזמינה אותנו כהורים לעבוד בו-זמנית עם החשיבה, הרגש והנוכחות שלנו בשנים האחרונות, כמדריכת

לא פעם, נדמה לנו שאנחנו יודעים בדיוק מה אנחנו מרגישים: כעס, עצב, עצבנות, שתיקה. אלה הרגשות שנראים כלפי חוץ, שקל לזהות ולהציג שנים רבות אני

צעקה, גם על פי הפסיכולוגיה המודרנית, היא פעולה הנובעת מאובדן שליטה. זהו רגע שבו האדם חדל להנהיג את עצמו והרגש פורץ החוצה ללא עיבוד וצורה

האנרגיה, החיות, האור – הלהבה של החיים. זהו הגוף האתרי. הגוף האתרי פעיל במיוחד בילדות: הוא נוכח בתהליכי הצמיחה, הלמידה והיווצרות ההרגלים מדי שנה, חג

אנו מרבים לחשוב שחינוך נעשה באמצעות הסברים, שיחות ונימוקים, אך בפועל הילדים שלנו לומדים הרבה פחות ממה שאנו אומרים להם ויותר ממה שהם רואים כמדריכת

כמדריכת הורים, אני פוגשת הורים ומורים המתמודדים עם אותה משימה אנושית ונעלה: לעזור לילד לצמוח להיות מי שהוא נועד להיות כמדריכת הורים, המשלבת ניתוח התנהגות