לצד כל מה שאנחנו מלמדים את הילדים במילים, יש שיעור חשוב שהם לומדים מההתנהגות שלנו: איך אנחנו מתייחסים לאנשים שסביבנו אנחנו מרבים לדבר עם הילדים

האם התקווה אכן מתנגשת בהשגחה העליונה (גוסטב פלובר), או שמא היא הכוח המניע אותנו לפעול בתוך המציאות שניתנה לנו? בשיחה שקיימתי לאחרונה עם ראש המועצה

בין מה שקרה במציאות לבין מה שאנחנו מספרים לעצמנו שקרה, קיים שלב משמעותי: הפרשנות שלנו מחשבות שליליות אוטומטיות ועיוותי חשיבה הם הטיות בחשיבה שעלולות לגרום

כמו ארבעת המינים, אנחנו שונים זה מזה באופי, בצרכים, ברצונות ובקצב שלנו ובכל זאת, אנחנו שייכים לאותה אגודה – אותה משפחה יש שירים שמלווים אותנו

ילד זקוק לחוויה שהוא חשוב. שיש לו מקום. שרואים אותו. שתשומת הלב שהוא מקבל אינה פרס על התנהגות טובה ואינה נשללת ממנו כאשר אינו עומד

לצד הזכות לבחור, חשוב שנלמד את ילדינו שלכל בחירה יש גם אחריות. מותר לי לבחור במה שאני אוהב ובמקביל, אני אחראי למחויבויות הנלוות לבחירה שלי

שנת הלימודים החלה שוב ושוב יעמדו הורים מול ילד שאינו ממהר כפי שהיינו רוצים, אינו מתארגן בקצב שלנו ולעתים, אף בוחר להתנגד דווקא ברגע שבו

יש רגעים שבהם הורה מסתכל על לוח השנה ומחכה לסוף החופש. לא כי הוא לא אוהב את הילדים שלו, חלילה, אלא כי הוא פשוט מותש

כאשר ילדים הולכים לישון בשעות מאוחרות ומתנהלים ללא מסגרת ברורה, בפועל, הם מאבדים את אחד הצרכים הבסיסיים והחשובים ביותר להתפתחותם – תחושת הביטחון החופש הגדול

הקשר בין הדורות מעניק משמעות, מחזק תחושת שייכות ומאפשר לכל אחד מבני המשפחה להרגיש שיש לו מקום ושיש מי שרואה אותו המשפחה היא הרבה יותר

ילדים שפוגשים גבולות ברורים ועקביים בבית, מתקשים הרבה פחות לקבל גבולות גם במסגרת החינוכית. ילדים אינם זקוקים להורים שמוותרים להם. הם זקוקים להורים שמובילים אותם

האם יש "מתכון" להצלחה חברתית? בתקופה האחרונה, מגיעים אליי לקליניקה יותר ויותר ילדים שהקושי המרכזי שלהם הוא בתחום החברתי בשנים האחרונות, ובמיוחד בתקופה האחרונה, מגיעים

בצל חי צורב וחריף. בחום הנכון, החריפות מתפרקת והמתיקות שהייתה בו כל הזמן מתגלה. לא פעם, אני חושבת שגם ילדים דומים לבצל יש משהו מופלא

היו המאמנים של ילדיכם. הורה שמאמין ביכולת, מעודד, דורש, מחזק ומלמד כיצד להתמודד גם כאשר הדרך אינה פשוטה, הוא הורה מעורב אחד האתגרים המשמעותיים ביותר

יאנוש קורצ'אק כתב שילדים אינם "אנשי המחר", אלא בני האדם של היום. הם זכאים להיפגש כבר בילדותם עם התרבות, ההיסטוריה והמורשת בשנים האחרונות, הולכת ומתחזקת