חשוב שנבין את חשיבות המפגש לשיחה על הקונפליקט. הרי העימות נובע מאכפתיות יתרה לאדם שממול. אם הבת לא הייתה חשובה ויקרה לאם, לא היה מתקיים הקונפליקט
אימא ובת הגיעו לקליניקה. הבת מספרת שיצאה עם חברות לפיצה באחת המסעדות ביישוב שלה, מסעדה שכבר לא פעם ביקרה בה, באישורה של אימא. “אפילו אימא המליצה שנלך לפיצה הזו”, אמרה הילדה. האם אומרת: “נכון, אבל הפעם לא שיתפה אותי מי החברים שיהיו נוכחים”. הבת אומרת ש”אימא פשוט מחפשת על מה לריב”.
חשוב שנבין את חשיבות המפגש לשיחה על הקונפליקט (מצב של יריבות, חוסר הסכמה). הרי העימות (הגורם לריב שיצר את הסכסוך) נובע מאכפתיות יתרה לאדם שממול. אם הבת לא הייתה חשובה ויקרה לאם, לא היה מתקיים הקונפליקט. עיקרון חשוב זה חייב להיאמר, עוד בטרם נתחיל ביישוב הסכסוך.
חשוב להבין שלא כל אמונת ליבה היא בהכרח אמת ושניתן להעמיד למבחן כל אמונה ואמונה. חשוב לאסוף ראיות בעד ונגד האמונה ועוד להגביר את המודעות והתובנה, כי גם אם אחרים חושבים ומאמינים בדרך מסוימת, זו לאו דווקא האמונה הנכונה לי. שינוי העמדה אל מול אותה אמונה, אל מול אותה אמת, איננו ענין של “הכול או לא כלום” ושינוי קטן יכול להשפיע השפעה עצומה על מערכות היחסים עם אנשים.
אנו מאמינים באמונה שלמה, שכאשר מישהו מתריס על עשייה, ותהא המשמעותית ביותר שלנו, הוא בטח בוחן אותי בשלילה, אינו מאמין בי ואולי אף רוצה להקשות עליי. הנבירה והדאגה הן אסטרטגיות נפוצות המאפשרות לאנשים להימנע מרגשות העשויים לצוף בתגובה למחשבות שליליות, (Leahy,2006). קביעת לוחות זמנים לשיח עוזרת לדחות רגשות כעס ושנאה, הצצים בתגובה למחשבותיו השליליות.
לחשב מסלול מחדש
קביעת מועד השיחה בקליניקה אפשרה גם לאם וגם לבת לחשב מסלול מחדש, מאותה נקודה בה התקיים העימות. הגורם לריב לא היה אי שיתוף האם ביציאה לפיצה, אלא נוכחות החברים שבעיני האם שליליים לבתה. חשוב מאוד לעזור לשתיהן להבין שלא כל אמונת ליבה היא בהכרח אמת ושניתן להעמיד למבחן כל אמונה ואמונה. הרעיון הוא לאסוף ראיות בעד ונגד האמונה.
לכן, נשאלה השאלה: מי היו החברים אתם נפגשה? מי החברים שהאם, באמת שלה, רואה אותם כשליליים ואז להכיר מקרוב את האמת של כל אחת. לעתים, אנו מסיקים ומאמינים, למשל: “הילד הזה פגע בך בעבר ואני רואה אותו כמאיים על האושר שלך”, אמרה האם. הילדה: “אימא, זה קרה כשהיינו ממש ילדים קטנים, מי זוכר את זה? היום הוא ילד מדהים”. ייתכן ששינוי קטן בתפיסת הגורם לעימות ישפיע על כל מערכת היחסים.
הפגישה לקיום הקונפליקט, שיצר יריבות וחוסר הסכמה בין האם והבת, הביאה לדיון מעמיק בחשיבות בחירת החברים, למען עתיד טוב יותר של הילדה. השיח כמובן העלה הסתייגויות של הבת משכנה שהיום הגיעה לקבל כוס סוכר ורק לפני חודש, גרמה לעימות גדול מאוד בעניין הכלב שנבח. האם הזכירה חברות קרובות מאוד של הבת, שהן בנות בית היום ובעבר הלא רחוק, מאוד פגעו בבתה. האם אנחנו מוחלים, סולחים, מתעמתים, או שוכחים? הדרך בה נבחר היא האמונה שלנו ביישוב הסכסוכים ולהמשיך באחווה ורעות. מותר שלא להסכים עם דעה ו/או אמונה. הכי חשוב הוא לדעת לנהל שיח מכבד לפתרון הסכסוך.
* למען הסר ספק, ד”ר מרום אינה עוסקת ברפואה
