במה נבדל האדם משאר הבריאה? בפה שמדבר. לשון נקייה היא דבר חשוב ביותר, כי הקב”ה ברא בנו את כוח הדיבור כדי שנקדש אותו ונשתמש בו במילים טהורות

במפגש עם צוות מורים, קמה זעקה על השפה הלא-מכבדת של התלמידים כלפי המורים. האם גם בבית, הילדים מרשים לעצמם לדבר בלשון לא נקייה ולא מכבדת את ההורים? האם ילד/ה, שמדברים בשפה שכזו, קיבלו חינוך נאות בבית?

המקור לדיבור בלשון נקייה הוא על פי המופיע בפרשת נח, בה הקב”ה נמנע מלהגיד על חיה מסוימת שהיא טמאה ובמקום זה השתמש בביטוי: “וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה”. מאוחר יותר, גם משה רבנו, שהראה לעם ישראל אילו חיות מותרות באכילה ואילו לא, התבטא על החיות הטמאות שהם אסורות באכילה ולא השתמש בביטוי “טמא”. כך, שלשון נקייה הוגדרה כך שלא נפגע בבהמה. לרגע לא חשבו על שפה שתפגע באדם, בהורה, במורה.

נראה שיש כאן רעיון חינוכי עמוק שהתורה באה ללמד אותנו. לשון נקייה היא דבר חשוב ביותר, כי הקב”ה ברא בנו את כוח הדיבור כדי שנקדש אותו ונשתמש בו במילים טהורות. לכן עלינו לחנך את עצמנו ואת ילדינו ותלמידינו, לא להתלהם ולא לקלל, או להשתמש במילים מעליבות חלילה, גם כלפי אנשים טועים.

הבגד של המחשבה

כיצד נחנך ללשון נקייה? כוח הדיבור הוא עיקר חיותו של האדם; הדיבור הוא עיקר נפש האדם והוא זה שמבדיל את האדם מהדומם, הצומח והחי. הדיבור הוא הלבוש של המחשבה. כאן עלינו, המבוגרים, להבין את הלך המחשבה של הילד/ה שאינו מדבר בלשון נקייה. המשתמש בלשון שאינה נקייה, יש לבדוק היטב, היכן טמון שורש החינוך לשפה שגויה שכזו? 

כאן עולה השאלה, מהי השפה שעלינו לאמץ בדיבורנו? בהקשר זה, ר’ יונה מחלק את הדיבור לשלושה סוגים שונים: לשון מגונה, לשון כבוד ולשון רגילה. על האדם לדבר בלשון של כבוד, כאשר הוא לומד תורה, או כל מקצוע אקדמי אחר. ר’ יונה מגדיר לשון של כבוד: “דרך הדבור והשיחה אשר דרכו בה נקיי הדעת ומדברי צחות והם מכירים אי זה לשון כבוד ואי זה תמורתו”. מדוע כה חשוב להקפיד על הדיבור ומה זה משנה כיצד הדברים נאמרים? על כך יש להשיב מדברי חכמים: ש”ברית כרותה לשפתיים”.

הרב וולבה מדמה את הדיבור לכינור: הדיבור הוא כינור. הצליל הנעים של הכינור לא בא מהמיתרים לבד, אלא מתהודה של הארגז עליו הם נמתחים. כך הצליל של הדיבור אינו בא מהמילים לבד, אלה הרוח שיוצר את הרושם המיוחד של הדברים.

אם אין האדם נוהג בנימוסים ובהליכות, לא ניתן ללמד אותו מתמטיקה ולא היסטוריה. התנהגות במוסר המידות ובנימוס קודמת לאקדמיה. החינוך מתחיל בכלים התנהגותיים שבין אדם לחברו, אדם לזולתו, כבוד לכל אדם, לאו דווקא למבוגר, להורה ו/או למורה. נימוסים והליכות לומדים הילדים בבית ההורים, מהיום בו הם נולדים. ילד/ה שקיבלו חינוך לדרך ארץ בבית הם מראה של ההורים, שמהווים מודל חיקוי לילדים שלהם ומצע ראשוני להוויתם בחברה. חובה עלינו להתעקש על שפה נקייה ומכבדת.

* למען הסר ספק, ד”ר מרום אינה עוסקת ברפואה