השנה, זהו פסח בצל המלחמה, כשאחינו שבויים אצל האויב. המושג חירות מקבל משמעות חזקה. אני מרגישה לא נוח להתלונן על עבודות הניקיון והקניות וההכנות בזמן כזה
שמחה רבה, שמחה רבה, אביב הגיע, פסח בא. אני שמחה שהאביב כאן. זו התקופה שאני הכי אוהבת בשנה. רגע אחרי שהחורף הסתיים, הכול מסביב עוד ירוק, חרציות צהובות וכרמליות סגלגלות בכל מקום וריח פריחת ההדרים בגינה משכר. פירות הקיץ כבר פה והימים התארכו וזה נהדר.
פסח עצמו הוא דווקא מהחגים הפחות אהובים עליי, בשל העבדות שאנו נדרשים לה לקראתו, גם אם אני כל שנה מכריזה שבלגן בארון ואבק זה לא חמץ. גדלתי בבית שההכנות לפסח הן עבדות, אבל אימא שלי תמיד אומרת שזה כיף, כי אחרי כל המאמצים, מגיעה החירות. כשהבית נקי והוצאנו את כל המיותר, משהו מתנקה גם בתוכנו והתחדשות נכנסת לחיינו ויכול להיות שהיא צודקת.
בבית הוריי, כבר במוצאי פורים, התחילו הניקיונות וריחות של אקונומיקה החליפו את ריחות הבישולים… היינו מנקים אפילו את הפאנלים של השירותים. אבא שלי היה צובע את כל הבית, כולל את התקרות והדלתות ובשבוע שלפני הפסח, חוזרים על כל מה שניקינו כל החודש. היינו מוציאים את השמיכות והכריות לחצר. כל הבגדים כובסו, כולל הווילונות והשטיחים. הבית היה כולו הכנות לחג. חדר אחד הפך למזווה, שבו אוחסנו כל הקניות שנקנו לאורך השבוע – חבילות של מצות, בקבוקי יין לליל הסדר, הרבה קמח מצה, שמן, סוכר ביצים, ערמות של עוגיות קוקוס ועוגיות בוטנים, עוגיות מצה עשירה ביין והרבה ממרח שוקולד “השחר”.
ביום של השוק, אבא שלי היה יוצא לכמה סבבים, כדי לקנות ירקות ופירות טריים, ישר מהחקלאי. אני עדיין זוכרת את ריח השומים הטריים שהיו תלויים במרפסת שלנו ומבחר גדול של עלים ירוקים לתיבול התבשילים המסורתיים אוכסנו במקרר. היום, כבר מקפידים במשפחה שלנו על “חסלט”, אבל פעם, היו קונים את עשבי התיבול מהשוק, כששאריות של אדמה עדיין עליהם וטעמם עז. עלינו הילדים הייתה מוטלת משימת קילוף הפול הירוק שכיכב בתבשילי הפסח.
הכבש
כשהייתי ממש ילדה, היו מהדרים אצלנו במצוות קורבן הפסח וקונים כבש שלם ושוחטים אותו, יסלחו לי הטבעונים והצמחונים, אבל את ריחות תבשילי הכבש אני ממש אוהבת. האוכל של פסח אצל הוריי הוא ברובו עם בשר כבש. ממולאים עם כבש, קציצות כבש, תבשיל בשר כבש ומנגל כבש.
בערב החג, סבתא שלי ואימא היו משכימות קום והבית היה מתמלא בריחות הבישולים והטיגונים וכשהכול היה מוכן, אחרי חודש של עבדות, כשהיינו מתיישבים לשולחן הסדר, הן היו כל כך עייפות והתאמצו שלא להירדם. מנהג יפה היה שהיינו יוצאים כולנו לחצר עם סלים על הגב, לשחזר את יציאת מצרים. הרי כל הסיפור של פסח הוא לספר לילדים על יציאת מצרים, על הים שנבקע ועל הנסים והנפלאות שהתרחשו ועל כוחו וגדולתו של הקב”ה.
השנה, זהו פסח בצל המלחמה, כשאחינו שבויים אצל האויב. המושג חירות מקבל משמעות חזקה. אני מרגישה לא נוח להתלונן על עבודות הניקיון והקניות וההכנות בזמן כזה של מלחמה, כשיש צרות אמתיות מסביב.
כמה ימים לפני פסח, בתפילה לחירות וגאולה שלמה, אני מתפללת שפסח יביא אתו לכולנו שמחה גדולה וישועה ושבליל הסדר נספר גם את סיפור יציאת השבויים לחירות ושמהשנה, בזכות הדברים הטובים והשמחים שייכנסו לחיינו, אתחיל לאהוב יותר את הפסח ולשמוח עם בא האביב והפסח.
מתכון לעוגת פסח שלנו
6 ביצים
6 כפות שמן
חצי כוס סוכר
3/4 חבילת פודינג שוקולד
פודינג וניל
שמנת מתוקה
כוס חלב
2 שקיות סוכר וניל
אופן ההכנה:
להקציף חלבונים עד שנוצר קצף יציב, להוסיף בכמה פעימות את הסוכר.
בקערה נפרדת, לערבב את החלמונים עם השמן, להוסיף את פודינג השוקולד ולערבב. לאחד עם קצף החלבונים.
לאפות בתבנית חד”פ מלבנית כ-30 דקות.
העוגה יוצאת נמוכה וספוגית.
להקציף שמנת מתוקה עם פודינג, כוס חלב ושתי שקיות סוכר וניל.
למרוח על העוגה אחרי שהצטננה. לגרד מעל שוקולד חלב לקישוט ולמקרר.
פסח שמח!
