הספורט הוא ענף מעורר השראה, מלא אמוציות, מלא רגשות ועוצמות. בתקופת השואה פעלו באירופה עשרות ספורטאים יהודים שהגיעו להישגים בינלאומיים מרשימים. חלק מהם אף הצליחו לשרוד את השואה בזכות הישגיהם האנושיים והספורטיביים

נועם ברדא

ביום רביעי ציינו כולנו את יום השואה, כנראה הטרגדיה הגדולה ביום בהיסטוריה של העם היהודי, ולא רק של העם היהודי – אלא של אומות העולם בכלל. מלחמת הדמים הזו גזלה חיים של מיליוני חפים מפשע וגרמה לעולם להיעצר. אירועים תרבותיים ואירועי ספורט לא התקיימו: “לראות את הספורט משמש כתרבות בעולם זה מעודד,” מספר לי אחד מניצולי השואה שפגשתי במהלך השבוע. אפשר להבין את הדברים. בשנת 1936 האולימפיאדה הגיעה לבירת הנאציזם, ברלין. עד היום האירוע זכור כתעמולה של המפלגה הנאצית, הם הצליחו להסתיר את המתרחש בארצם בעזרת אירוע ספורט. האולימפיאדה הצליחה להסתיר פשעים בזמן שהמונדיאל בכלל לא התקיים. בשנת 1938 נערך הטורניר בצרפת, איטליה זכתה בו ונשארה אלופת העולם במשך 12 שנים מהסיבה שפשוט לא נערכו משחקים.

כמו בתרבות, במדעי החברה, ברפואה, ובכלל התחומי החיים השונים – יהודי אירופה ובפרט יהודי גרמניה היו חלק בלתי נפרד מהחברה האירופית. הקיצונים הגרמנים לא היו מוכנים לקבל את היהודים כחלק מ”הספורט הגרמני” כפי שכונה על ידי מנהיגי הנאצים. הם תבעו לגרש את היהודים ולהרחיק אותם מכל פעילות ספורטיבית שהיא, אבל כמו בכל סיפור בהיסטוריה היהודית, דברים כאלה לא קורים בקלות, לעיתים הם אפילו לא מצליחים – הנה כמה סיפורים שלא בטוח שהכרתם.

הספורט הוא ענף מעורר השראה, מלא אמוציות, מלא רגשות, אך בעיקר טעון עוצמות. באותן השנים היה ניתן למצוא עשרות ספורטאים יהודים.

קורט אפשטיין – כדור-מים

אחד הספורטאים היה קורט אפשטיין, קורט היה שחקן כדור-מים מצטיין. הוא נולד בצ’כיה, ממש ליד עיר הבירה פראג, והיה חלק מהתעמולה הגרמנית באולימפיאדת ברלין. אפשטיין ייצג את נבחרת צ’כוסלובקיה שסיימה במקום התשיעי בטורניר. במהלך מלחמת העולם השנייה נכלא הספורטאי המצטיין במחנה הריכוז ב”טרזיינשטט”, משם עבר למחנה באושוויץ. הוא לא נשבר גם לאחר שהועבר למחנה עבודה צ’כי. קורט אפשטיין הצליח לשרוד את המלחמה, ובסיום המלחמה הוא חזר הביתה, לפראג, ובהמשך נבחר להיות חלק מהוועד האולימפי של המדינה. “הסיפור של קורט הוא סיפור מעורר השראה, כל בני משפחתו נרצחו בשואה, זה לא שבר אותו. זה מעיד על הכוח של העם היהודי לאורך השנים. אנחנו לא נשברים,” סיכם ת’ ששהה עם קורט תקופה קצרה באושוויץ.

שלמה ארוך – אגרוף

שלמה ארוך נולד בסלוניקי יוון, ההתקפה הנאצית הגיעה לאי יחסית מאוחר, בשנת 1941. ארוך נחשב לכישרון מיוחד בתחום האגרוף, ובגיל 17 הצליח לזכות באליפות הבלקן במשקל בינוני. כשכבשו הגרמנים את סלוניקי הם שלחו את יהודי סלוניקי לעבודות כפייה סמוך לעיר, ולאחר מכן העבירו את הנותרים למחנה ההשמדה “אושוויץ”. מספר ימים לאחר שהגיע שלמה ארוך למחנה גילו אנשי האס. אס את כישרון האגרוף שלו והחליטו לנצל אותו לטובתם – הם היו מכריחים את המתאגרף להילחם באסירים. המנהג הזה הפך כה פופולארי בקרבם, עד כדי כך שעל חלק מהקרבות הם היו מהמרים, כדי ששלמה יוכל להתאגרף נתנו לו הנאצים אוכל ושתייה אותם היה חולק עם חבריו לצריף. עם הנתינה והכישרון, הצליח לשרוד שלמה ארוך את מחנה אושוויץ. בשנת 1945 עלה שלמה לארץ ישראל, וכאן הקים בית יחד עם אשתו מרתה. הסיפור של המתאגרף המוכשר מעורר השראה רבה כל-כך עד שבשנת 1989 הופק סרט שמבוסס על סיפורו של שלמה ארוך בזמן מלחמת העולם השנייה.

אלויזי ארליך – טניס שולחן

אליזי ארליך נולד בכפר קטן בתחומי האימפריה האוסטרו-הונגרית, מספר שנים לאחר מכן חלק האדמה הזה סופח לשטחה של פולין. בצעירותו הצטיין ארליך בטניס שולחן. הוא החל לשחק במועדון הטניס שולחן היהודי “חשמונאי”, קבוצתו זכתה באליפות פולין, ומהר מאוד הוא הפך לשחקן הטוב ביותר בפולין. בשנת 1934 דורג אלויזי ברשימה מכובדת של “עשרת הספורטאים הכי פופולאריים בפולין”. בשנים 1936, 1937, ו-1939 הצליח ארליך לזכות במדליית כסף באליפות העולם בטניס שולחן. לאחר אליפות העולם 1939 נתפס הטניסאי על ידי הנאצים והועבר למחנה “אושוויץ”, ארבע שנים הוא הצליח להתקיים במחנה עד שהועבר למחנה הריכוז “דכאו”, שם הוא הצליח להינצל ממוות עקב היותו סגן אלוף העולם. הנאצים הכירו בהישגיו ובעברו והשאירו אותו בחיים. בסיומה של המלחמה עזב אלויזי ארליך לצרפת – שם השתקע והמשיך לשחק את המשחק האהוב עליו, טניס שולחן.

יום השואה אפשר לנו לעצור את חיי היום-יום ולחשוב, לנצור וללמוד את סיפורי הגבורה של הניצולים, ובעיקר לא לשכוח את ההיסטוריה – ההיסטוריה שעיצבה לנו את החברה הישראלית.

ה’ יקום דמם של הנספים והנרצחים.