הילדים מגיעים לבית הספר רעבים. “לא אכלתי כלום בבית”, הם אומרים. המורה שלא תיתן לילד להיות רעב, נותנת לכיתה שלמה לאכול. עד שמתארגנים לשיעור, נותרו אולי 15 דקות לפתוח בשיחה

אנו פועלים כדי למלא את יומנו בעשייה, למלא לבנו באהבה, כיסנו בפרנסה טובה ואת כרסנו באוכל טוב. עד כמה אנחנו נותנים דעתנו במילוי נכון של משימת החינוך? למלא את המשימה במטיב ונכון לילדנו?

התזונאית מגיעה לשיעורי תזונה נכונה ומלמדת כמה חשוב לצאת מהבית לאחר ארוחת בוקר בריאה. אם אין זמן לארוחת בוקר בריאה, קורנפלקס עם חלב, או שוקו. ארוחת הבוקר שנשלחת עם הילדים תהא ארוחה בריאה עם חשיבה על חלבון, פרי וירק. מאוד חשובים שיעורים אלו ואחרים שאנחנו כל כך מעוניינים שהילדים יקבלו בבית הספר. האם אנחנו משתפים פעולה למען הטמעת הרגלי תזונה נכונים?

הילדים מגיעים לבית הספר רעבים. “לא אכלתי כלום בבית”, הם אומרים. המורה שלא תיתן לילד להיות רעב, נותנת לכיתה שלמה לאכול. משעה 7:50 ועד 8:05 אוכלים. עד שמתארגנים לשיעור, נותרו אולי 15 דקות לפתוח בשיחה. השיעור נגמר. מתחיל שיעור שני ואומרים הילדים: “אנחנו עושים הפסקת אוכל לארוחת בוקר ב-9:20”. שיעור שלישי עובר ומתחיל שיעור רביעי: “מתי אוכלים? תמיד נותנים לנו לאכול לפני ההפסקה”. כך מתנהל לו יום הלימודים שבו טיב הלמידה ממולא יותר באכילה פיזית, מאשר הזנה לנפש, או לשכל. 

קביעת מטרות חייבת להיאמר ולהיכתב בשיתוף פעולה בין כל האחראים על “טיב המילוי”, שהרי זו דרישה מרכזית להתערבות חינוכית מוצלחת. חשוב שהמטרות יהיו ספציפיות, קונקרטיות, מובנות ומקובלות על המורים וההורים כאחד. המטרה האולטימטיבית היא להגדיל את תחושת הביטחון הרגשי של הילדים ולחזק את סכמת המבוגר הבריא. בהגעה למסגרת חינוכית, המטרה היא חינוך הילדים להרגלים שיאפשרו להם בעתיד התנהלות נכונה למען הצלחה במסגרות החינוך השונות, במסגרות העבודה ועוד.

הצלחת החינוך נקבעת כשילדים מפגינים מיומנויות תקשורת חברתית יעילה, הכוללת ריסון בריא, יותר אמפתיה לזולת ויותר ביטחון עצמי בהתמודדות עם לחצים בין-אישיים, או חוויות אחרות הכרוכות בבחינה ובביקורת. ברור שאין הכוונה ללמד אותם להמיר את הצורך בתזונה נכונה באכילה רגשית. אזור הנוחות של הילדים בגילאים הצעירים ובגילאים הבוגרים יותר הוא האכילה. כשאנחנו מאפשרים צמצום של זמן הלמידה וההתמודדות עם אתגרי הלמידה באמצעות בריחה לאכילה, אנחנו יוצרים מצע לאכילה רגשית שאינה לטובת הילדים. 

ביחד, הורים ומורים, נעשה למען החזרה לרוטינה בריאה של בוקר. קמים בשעה שמתאימה כדי להספיק לצחצח שיניים, להתלבש, להתכנס במטבח, לשתות ולאכול ואז יוצאים למסגרות. כשמגיעים לבית הספר, המורה מתחילה יום ב”בוקר טוב תלמידים היום נלמד… היום יתנהל במילוי מיטיב ויעיל למען העשייה הלימודית והחינוכית”. 

ארוחת בוקר מתקיימת בהפסקת האוכל, לאחר השיעור השני. הפסקת אוכל – ארוחת צוהריים -במסגרות בהם מתקיימת הסעדה ואם לא, אז בבית. גם בבית, לא אוכלים כל היום. יש זמנים לארוחות. נלמד להיות שבעים מעשייה משמעותית לנפש, תוך כדי שמירה על תזונה נכונה לגוף. 

* למען הסר ספק, ד”ר מרום אינה עוסקת ברפואה