תת-המודע שלנו הוא אלבום תמונות ישן. אותן תמונות מהוות חסמים לעשייה פורייה ומלאת אנרגיות. אנחנו רוצים לשנות את הדרך האוטומטית שבה אותן חוויות עדיין מופיעות בחיינו

באין תכנון, אנחנו קופצים ממשימה למשימה ולא מספיקים. תכנון של זמן מגדיל את היעילות וההספק. איך קשור לזה מרצה זקן, מכל זכוכית, אבנים, חול ומים?

כל התנהגות של ההורים היא מודל חיקוי לילדים. דקה של חשיבה טרם עשייה תוביל להתנהגות מבוקרת גם של הילדים. אין סוף לטוב שיש לנו מהיות

“אנחנו בוערים מבפנים”, משפט ששמעתי לא פעם השבוע. משפט שהצית במוחי את המשמעות לחוויית השריפה וממנה את הדרך לכבות את האש הזו חג האוּרים, כלומר

לא פעם, אנחנו חשים שאנחנו מאבדים תקווה. תקווה היא ציפייה להתרחשות של דבר טוב, אמונה שדבר חיובי יקרה בעתיד, טוב יותר מההווה “מצב הרוח שלנו

בימים אלה, נשאלת שוב ושוב השאלה: “מהו המבחן הזה שאנו עוברים?”. מבחן נועד לבחון את טיב הידע, או הביצוע וכישורים בתחום מסוים ולעתים, גם בוחנים

הילד בן השמונה אינו מסוגל להבין ולדעת מהו תהליך החינוך שנכון לו ולעתידו. הוא איננו מודע למתבקש בחיים הבוגרים. החינוך הוא באחריות המבוגרים תקופת המלחמה

במצב המיוחד היום, ובהנחיית ההורים, הילדים מאמינים שהחוקים החלים עליהם מיוחדים – “כיוון שאני מיוחד, אני אמור לקבל את מה שאני רוצה”. האם זה המהלך

ילדי הקיבוץ לומדים יחד עם ילדי המפנים בבית ספר מאולתר שהוקם. כאנשי חינוך וכהורים, תפקידנו הוא להציף את הילדים שלנו בתמונות שמחזקות אותם, מעצימות מבית

במסגרת השיעורים בלמידה מרחוק, בתכנית שיר עברי, שמענו את השיר “חי”, שכתב אהוד מנור. בשיר נאמר “שתי עיניי עוד נישאות לאור”. עם ישראל חי בזכות

בצד המלחמה, משתנה גם השפה. קלפים “מלחמה”, “אני אחטוף אותך” וכדו’ – כבר לא. הילדים, במיוחד הקטנים,  נלחצים משימוש במושגים האלה אימא מהצפון התקשרה אליי

הורים שואלים מה עושים מול ה”לא” שהילדים אומרים באוטומט. האם הם במצב שלא מקבלים סמכות הורית? האם אנחנו לא מספיק אסרטיביים, לא מספיק סמכותיים, מה

למען שמירה על שליטה ואוטונומיה, לה זקוק כל אדם ובמיוחד ילדים צעירים, חשוב שנמנע מערעור אמונות, התנהגויות ומניעים לא תפקודיים בפגישה ב”גוגל מיט”, נשאלה שאלה:

העיקרון החינוכי של הטיפול הקוגניטיבי עם הילדים חייב להיות הכינון של ברית במערכת היחסים בין המורה/הורה לילד. תהליך זה חייב להתבסס על פיתוח של הבנה

אחת התופעות החברתיות הכואבות אך “השקופות” לרובנו היא מופנמות, אשר עלולה להוביל להימנעות וחרדה חברתית. בחג הזה – כולנו משפחה. יושבים ומדברים. מקשיבים ומעצימים, ללא