מוטלת עלינו האחריות ללמד את ילדינו כבר היום להבחין בין תיקון לבין דחייה, בין טעות לבין ערך עצמי
יש ילדים שגדלים והופכים למבוגרים מצליחים, אך בתוכם עדיין חי ילד קטן שכל ביקורת נשמעת לו כנזיפה. אולי משום כך מוטלת עלינו האחריות ללמד את ילדינו כבר היום להבחין בין תיקון לבין דחייה, בין טעות לבין ערך עצמי. זו מתנה שתלווה אותם כל חייהם.
כולנו רוצים לגדל ילדים חזקים, בטוחים בעצמם ובעלי חוסן נפשי. רוצים שילדינו ידעו להתמודד עם אכזבות, עם טעויות ועם ביקורת. אחד הצרכים העמוקים ביותר של כל ילד הוא תחושת השייכות. הילד רוצה לדעת שהוא רצוי, אהוב ובעל ערך. למעשה, זהו צורך אנושי המלווה אותנו לאורך כל חיינו. בכל אדם, בכל גיל, עדיין חי אותו ילד המבקש למצוא את מקומו בעולם. כאשר ילד חש שהוא שייך, שהוא מועיל, שהוא חלק מהמשפחה ומהחברה, הוא משתף פעולה באופן טבעי. אולם כאשר מתגנב ללבו ייאוש, כאשר הוא מתחיל לפקפק בערכו, או במקומו, תחושת השייכות נפגעת.
חשוב להבין שההורים אינם אשמים בכך. גם הם גדלו בתוך תפיסות חינוכיות מסוימות והם פועלים מתוך אהבה ומתוך הכלים שקיבלו. כאשר אני מצביעה על טעויות אפשריות בגידול ילדים, אין הכוונה להאשים, אלא ללמוד, להתפתח ולשפר. איננו חותרים לשלמות. אנו חותרים להתקדמות. אחד המקומות שבהם אנו נוטים לטעות הוא באופן שבו אנו מעבירים ביקורת. יש ילדים שכל הערה נשמעת להם כנזיפה. הם משקיעים, מתאמצים, רוצים להיות בסדר וכאשר מעירים להם על פרט קטן – הם שומעים: "לא מספיק טוב". במקום לשמוע הכוונה, הם חווים דחייה. לכן עלינו להבחין בין ביקורת לבין הארה.
להחזיק אמון
ביקורת מתמקדת בילד: "למה אתה תמיד שוכח?". הארה מתמקדת במעשה: "בוא נחשוב יחד איך אפשר לזכור בפעם הבאה". הילד צריך להרגיש שהטעות אינה מגדירה אותו. שהוא טוב, גם כשהוא טועה, שהוא אהוב, גם כשהוא נכשל, שהקושי נמצא בהתנהגות מסוימת ולא בזהותו. הדרך לעשות זאת היא להחזיק עמדה פנימית של אמון. אמון בילד כפי שהוא. אמון ביכולתו ללמוד, להשתפר, אמון בכוחות שכבר קיימים בו.
כאשר הורה מחזיק עמדה כזו, היא מדריכה אותו כמעט בכל סיטואציה יום-יומית. לחפש מה כבר עובד בילד. להכיר ולהוקיר את החוזקות. ילדים זקוקים לאומץ. אומץ צומח מתוך הידיעה שגם אם טעיתי – ערכי לא נפגע. כאשר אנחנו מאירים נקודה אחת לתיקון, מבלי למחוק את כל מה שטוב, הילד לומד דבר יקר ערך: אפשר לטעות מבלי להתפרק. ילדים זקוקים להורים שמאמינים בהם גם ברגעים שבהם הם עצמם מתקשים להאמין בעצמם.
