מילה שיצאה מהפה, אין לה יותר אפוטרופוס ואין כוח בעולם שיכול להחזיר אותה חזרה. על דיבורים חסרי טקט, מילה לא במקום. קודם תחשוב – אחר

זה לא שאני לא אוהבת את שאר החגים, אבל כמעט בכולם יש משהו שמעיק עליי. חנוכה, לעומת זאת, הוא החג האהוב עליי מכולם, אולי כי

איך זה שתמיד נעלמים אצלנו בבית הגרביים. לא ברור. יש לי כבר ערמה עצומה של גרביים בודדים שממתינים לזיווג ראוי – וכלום. נעלמים אני אף

נגמר המירוץ לראשות המועצה. כולם צודקים, אבל רק אחד נבחר. הלוואי שישים את כל ההכפשות והעקיצות בצד, יתחיל עם דף חדש ונקי ויתעיד אותנו לגדולות

הזיכרון שלי כבר לא משהו. גם כשאני כבר זוכרת איזו מטלה, באה הסחת דעת ולוקחת אותי מזה. אבל, כמו בכל דבר בחיים, יש גם צד

הבוריקה של משתתף בתכנית אוכל בטלוויזיה הזכירה לי את הבריק הקבוע בימי חמישי של ילדותי, בשיכון 102 בצפת, שאימא הייתה מכינה ואומרת: "אף פעם אל

למעלה משנה, אני כותבת את הטור הזה. לא תמיד זה בא בקלות. היום זה לא בא בכלל. יש אפשרויות, אבל לא בא לי עליהן. הדד-ליין

לפעמים קמים הפוכים. הראש דופק, השריר תפוס והקלטת עם הקיטורים יוצאת לדרך. ישבתי עם דף לבן וכתבתי את כל הטוב שיש לי. הכי עוזר התעוררתי

יום הקניות לקראת שנת הלימודים מסתיים בהתרגשות הילדים. הם שמחים לחזור לבית הספר ולחברים. יש באוויר ריח של התחלה חדשה וטובה הקניות לקראת בית הספר

זוג חרדים נקלע בשעה מאוחרת למקום שלנו. שיחה על חרדים וחסידויות ומחשבות על היעלבות: ממי אני נפגעת וממי בכלל לא זוג חרדים מסתובבים באחת עשרה

זוג חרדים נקלע בשעה מאוחרת למקום שלנו. שיחה על חרדים וחסידויות ומחשבות על היעלבות: ממי אני נפגעת וממי בכלל לא זוג חרדים מסתובבים באחת עשרה

ככה, על שפת הכנרת, ישובה על כיסא-חוף שקניתי עשר שנים מאוחר מדי, באו לי מחשבות על הדברים הקטנים שממלאים את הלב ועושים אותו שמח ביום

קולות המלחמה מסוריה מתערבבים עם ההמולה העולה ממערכת הבחירות לרשויות. כמה מחשבות על מנהיגוּת ודבר אחד בטוח: זה לא זמן טוב כרגע לרעשים 20 שנה

טבעו המצער של העולם הוא שאנשים מזדקנים ונחלשים. מאוד קשה לילד, גם אם הוא כבר אדם בוגר בעצמו, לקבל את העובדה שההורים החזקים שלו פתאום

אחרי שהבנתי שאני מכורה, הודעתי בבית שאני עוברת לפלאפון דור ישן. נפרדתי מפייסבוק. החזיק כמה שעות, אבל חזרתי. גמילה היא תהליך. לאט לאט, אשתחרר יעל