המחרשה כן קובעת איפה יעבור הגבול, אבל לא היא לבדה. היא צריכה הרבה חורשים ונוטעים וכורמים ורפתנים ואנשי היי–טק מסביבה. פינוי ימית ועקירת גוש קטיף

לא לשבת בפינת השולחן, לא לשתות מיין ההבדלה, לא ללבוש חולצה הפוכה, לא להעביר סכין מיד ליד. האמנתי בכל אלה, עד שהגיעה לגינה שלנו חתולה

אם הבן שלך ייפול ויפתח את הראש, אני בטוח שתסור עמו למרפאה הקרובה, כדי שהרופא והאחות יטפלו בו. מה השתבש, שרבים בתוכנו, נוהגים אחרת כאשר

מישהי שיודעת להגיד לי את המילה הנכונה, בזמן הנכון. בלי שיפוטיות, בלי ביקורת, בלי לתרגם אותי לא נכון. כל אחת צריכה השבוע נפגשתי עם חברה

כבר מהקמת הממשלה, היה ברור שתקווה חדשה תלך בכל הכוח על ההחלטה לגולן. בכל הקשת, מימינה ועד כחול לבן, ברורה התמיכה. אבל מרצ? זהו מהפך

כאשר מיתגנו את גולן כ"ארץ בראשית", מיתגנו בומרנג. הישראלי אוהב לנעוץ בו מכל הבא ליד ומכל חומר ובכל גובה, מעל האדמה ומתחת לה. תגובה לאורי

איך מאבק נגד טורבינות הרוח הפך למאבק נגד פיתוח הגולן? איך התנגדות למיזם מסוים הופכת ל"דובוני לא–לא"? החלטת הממשלה לגולן צריכה להילמד לפרטיה. לא חייבים

מן הראוי לזכור ולהעלות על נס אותה עמידה הרואית, של יישובי החולה ועמק הירדן, ב-19 השנים שהגולן היה סורי. אותה היאחזות עיקשת באדמה, לאורך הגבול,

ברור. בסופרמרקט, לקחתי בשר לחמין של שבת חורפית. מישהי ראתה והתעניינה מה אבשל. לא מכירה אותה. לא הפריע לנו לדסקס חצי שעה על בישולים לשבת

בהתרגשות גדולה, הכנסנו ספר תורה, תרומת הרב שוקי הרשקוביץ, למדרשת השילוב בנטור. בדרכה המיוחדת, מעמידה מדרשת השילוב תלמידות ותלמידי חכמים, "דתיים" ו"חילונים" לכאורה, ולמעשה –