פעם, מישהי אמרה לי שהיא לא אוהבת לצפות, כי אחרי ציפייה עלולות להגיע גם אכזבות. זה נכון, אבל מצד שני, כשהדברים קורים אחרי ציפייה, השמחה

הבכורה התחילה ללמוד בבר אילן ועזבה לגבעת שמואל, לגור עם חברות. הגיע געגוע, אז נסענו לבקר. גם אני למדתי שם, רגע לפי שהיא נולדה. איך

מתגעגעת למה שהיה כאן רק לפני 10 חודשים ולא הייתי צריכה את הסגר כדי להעריך את זה. בינתיים, צריך  לעשות עבודה פנימית, על האמונה, שבסוף

תמיד חלמתי על עצי פרי בגינה. החלום די התגשם, תכל'ס… יש לנו נקטרינה ולימונים ופומלות ופקאן. יש גם אגוז מלך ותפוז סיני ותאנה וזית. מה

מחילה מכל הפמיניסטיות, לוחמות השוויון והצדק: לקחת את הרכב למוסך צריך להיות תפקידם הבלעדי של גברים. נשים יולדות, גברים לוקחים את האוטו לטסט ולמוסך אחד

במחשבה ראשונה, ההודעה על הסגר בחגים הציפה בי תחושות לא נעימות. במחשבות הבאות, נזכרתי בכל הדברים הטובים שקרו לי בשנה המסתיימת וקרו ההודעה על הסגר

אני תמיד שמחה כשמצליח לי מתכון של אימא שלי. חשוב לי לשמר את המסורת וכיף לי כשהילדים מבקשים אוכל של סבתא. זה מחזיר אותי הביתה,

תחשבו שזה רדוד, לא אכפת לי. אני אוהבת טלנובלות ולא חייבת הסברים לאף אחד. עכשיו אני עם "הכלה מאיסטנבול". לכל אחד, מגיעה שעה קלה עם

המתווה לשנת הלימודים החדשה, בגילאים השונים, עדיין מבלבל ולא ברור. מטרידה המחשבה שילדים רבים יישארו ללמוד מהבית ללא מסגרות שנה חדשה בפתח, תכף תתחיל גם

תחפשי לעשות טוב. אל תשמרי טינה, לא יוצא מזה שום דבר טוב. תסלחי. תשכחי. תמשיכי הלאה. ברכות וקצת עצות לעצמי ולאנשים שאני אוהבת שיהיו לך

יש מצבים בחיים שאין לנו שליטה עליהם. זה לא תלוי בנו מה שיהיה, אבל אנחנו כן יכולים להחליט איך להתנהל מול זה. קל לקטר, אבל

בתשעה באב עוסקים בהיעדרה של אהבת חינם. ט"ו באב, רק שבוע אחר כך, הוא חג האהבה. פגשתי את שירה, שמייחלת למצוא את החצי השני שלה

זיכרונות הילדות על פירות הקיץ, תאנים וסברסים, תמיד עושים לי טוב על הלב ומזכירים לי שלפעמים, העונג וההנאות בחיים יכולים להיות ממשהו קטן אני אוהבת

האיש שלי לחוץ תמיד לסיים את המטלות של היום כבר אתמול. אני, בשאנטי שלי, דחיינית כרונית, בטוחה שיהיה בסדר. לרוב, זה עובד, עד לפעם שזה

אם נחסמה הדרך הישנה, נפלס חדשה במקומה. זה לא יהיה קל, יהיו מכשולים ויהיה קשה להתרגל לדרך החדשה. אחרי זמן, ניווכח שהדרך החדשה אפילו טובה