במחשבה ראשונה, ההודעה על הסגר בחגים הציפה בי תחושות לא נעימות. במחשבות הבאות, נזכרתי בכל הדברים הטובים שקרו לי בשנה המסתיימת וקרו
ההודעה על הסגר בחגים הציפה בי תחושות לא נעימות. “אני לא אוהבת את הסגר הזה“, דיברתי אל עצמי ואל מי שהיה מוכן לשמוע. אני לא אוהבת שסוגרים אותי ומחליטים לי, אני לא אוהבת את המסכה שסוגרת עליי את האוויר, אני לא אוהבת שלוקחים לי את החופש שלי. באותה נשימה, אני גם ממש לא אוהבת להיות חולה ובטח לא אוהבת בידוד, שחלילה לא אצטרך. אני גם לא אוהבת סערות בחיים שלי ועברו עליי לא מעט כאלה בשנה האחרונה, סערות פרטיות וסערות כלליות, שכולנו חווינו.
זו הייתה שנה די קיצונית. החורף היה סוער במיוחד, כמות הגשמים שירדו עלינו הייתה בשיאה, אמנם מבורכים ב“ה, אבל בסערה. הקיץ היה לוהט במיוחד. שנים שלא ראינו תחזית של 50 מעלות ובגולן הרגשנו כאילו אנחנו באילת. בפוליטיקה היה סוער מאוד, המדינה בבלגן גדול, אין הסכמות, אין הנהגה ובנוסף לכל אלו, הגיעה גם הקורונה, כאילו שהיה לנו משעמם בלעדיה. מגפה עולמית שהשביתה את החיים וזרעה הרבה פניקה.
לכל אלו, נוסף המשבר הפרטי שלי, עם סגירת העסק וכל מה שהתלווה לזה והתלווה. בתוך כל זה, חיכיתי כל כך לשנה החדשה, שתבוא ותפתיע ותתחיל בשמחה ואז הודעה על סגר. ברגע הראשון, זה משבש את שמחת ההתחלה, אבל אחרי כמה רגעים של שקט, ברחתי לי להתבודד קצת באיזה חוף ים וחשבתי על השנה המטורפת שעברה עליי. מטורפת באמת, זו לא הגזמה.
בלי להתכוון, או לתכנן, התחילו לרוץ לי בראש גם הרבה דברים נפלאים שקרו לי השנה,
גיליתי כמה המשפחה המצומצמת והמורחבת שלי אוהבת אותי. קיבלתי מהם אהבה כל כך גדולה, ברגעים שהכי הייתי זקוקה להם והלב שלי מלא בתודה על שהזכירו לי כמה הם אוהבים אותי והיו שם בשבילי, בשנה הזאת, צמוד וחזק ובאהבה גדולה
גיליתי כמה המשפחה המצומצמת והמורחבת שלי אוהבת אותי. קיבלתי מהם אהבה כל כך גדולה, ברגעים שהכי הייתי זקוקה להם והלב שלי מלא בתודה על שהזכירו לי כמה הם אוהבים אותי והיו שם בשבילי, בשנה הזאת, צמוד וחזק ובאהבה גדולה. גיליתי כמה החברים הטובים שלי הם באמת חברי אמת ואיזו בת מזל אני שאני מוקפת בהם. גיליתי שיש מסביבי כל כך הרבה אנשים שאוהבים אותי ודואגים לי ולא ידעתי. גיליתי אנשים רבים עם לב רחב ופתיחות וחמלה ואהבה וכמה כוח יש באהבה לחזק, לרומם, לעזור.
ראיתי גם אחרים, שאכזבו והצטערתי, אבל גם זה מהשיעורים שחשוב ללמוד, כדי לא להיות כאלה. בימים הקרים, הגשומים והסוערים, הרגשתי שאני לא לבד ובתוך כל הכאוס הזה, שהייתי שרויה בו, למדתי הרבה שיעורים נוספים לחיים, על עסקים, על מודעות עצמית, על שחרור, על כסף, על אנשים, על החיים ועל מי שמנהל את העולם ולמדתי גם הרבה על עצמי.
יש קלישאות נכונות
פתאום בגיל 45, את מגלה על עצמך דברים חדשים וגיליתי שכל משפטי ההשראה שדקלמתי רבות ולא תמיד האמנתי בהם, הם נכונים. למשל: “כשמגיעים למקומות הכי נמוכים, אחר כך גם צומחים” וש“לפעמים השיעור הגדול הוא קשה וכואב, אבל יש בו גם הרבה נחמה וטוב” ו“כשדלת אחת נסגרת, נפתחות דלתות חדשות” וש“אנחנו מחליטים איך החיים שלנו ייראו” וש“מחשבות יוצרות מציאות” וש“אם חושבים טוב, אז בסוף גם נהייה טוב” ועוד.
גם שמתי לב שהקב“ה, בטובו הגדול, מלווה אותי ודואג לי לאורך כל הדרך, גם כשהוא מעמיד אותי בניסיון. גם הקורונה והסגר הביאו אתם לחיים שלי דברים טובים. הם אפשרו לי לנוח רגע, להירגע, לחשוב, להתמקד בבית, במשפחה. היה לי זמן להורים ולהרבה דברים אחרים שזנחתי, שוויתרתי עליהם ואני יודעת היום בביטחון שכל מה שקורה הוא מאת ה‘ והוא מדויק לנו ובא בשביל ללמד אותנו שיעור לחיים.
אז ביום ההוא, שהלכתי לחוף הים להתבודד, הרגעתי את התחושה הכבדה שהביאה אתה ההודעה על הסגר וחשבתי בלבי שאני פותחת את השנה החדשה בהכרת תודה גדולה על כל הטוב וגם על הפחות טוב, שגם בו הצלחתי למצוא הרבה נקודות של אור.
ככה, כשאני לבדי, בשקט, מול הים, נשאתי את התפילה הכי חזקה שהייתה לי לאחרונה לבורא העולם וביקשתי את הדבר הכי חשוב: ביקשתי שישמור לי על אהוביי ויקיריי בבריאות ושמחה וחיים טובים. עם הכול אפשר להתמודד, אני יודעת שאפשר. בריאות זה עסק אחר. הודעתי לו, לריבון העולם, שאני הולכת להיות שמחה בראש השנה ושאני מבקשת שהשמחה הזאת תימשך עליי ועל כולכם במהלך כל השנה הבאה ואם אפשר, בלי סערות גדולות. ברוגע, שהגשם יהיה בעתו ובאביב, שיפזר לנו פרחים ונדע כולנו ימים טובים של בריאות והרבה שמחות. בקיצור, ביקשתי שנה טובה ומבורכת, בשבילי וגם בשבילכם, הלוואי אמן.
