תמיד חלמתי על עצי פרי בגינה. החלום די התגשם, תכל‘ס… יש לנו נקטרינה ולימונים ופומלות ופקאן. יש גם אגוז מלך ותפוז סיני ותאנה וזית. מה חסר? הדובדבן שבקצפת
אני אוהבת את עץ הרימון שנטענו לפני שנים בכניסה לבית. הרימון האדום כל כך יפה ואני נהנית לראות אותו, כל פעם שאני יוצאת מהאוטו. הוא נמצא בדיוק מול החנייה. השנה, על אף שאורי השכן דאג לנו לרשת שתעטוף אותו, כדי שהציפורים לא ינקרו בפרי, רוב הרימונים נפתחו על העץ. אורי טוען שזה כנראה כי לא השקינו אותו מספיק. אורי מבין בגננות, בחקלאות ובעוד כל מיני.
בסוף, הצלחנו לקטוף 5-6 רימונים טובים. הבן סחט לי מהם מיץ רימונים. זה היה מיץ הרימונים הכי טעים ששתיתי. בכל פעם, כשקניתי מיץ רימונים סחוט, הייתה לו מין מרירות שכזאת. לרימונים של העץ שלי היה טעם מתוק, טעם גן עדן, אולי בגלל שזה העץ שלי ואולי בזכות הידיים המבורכת של הבן שקטף וסחט.
תמיד חלמתי על עצי פרי בגינה. דמיינתי שאני קוטפת ואוכלת מהעץ וסוחטת מיץ פרי ורוקחת ריבות ואופה עוגת תפוזים עם תפוז מגורר ישר מהעץ. החלום די התגשם, תכל‘ס… חלומות מתגשמים, זה ידוע. יש לי בגינה עץ נקטרינה ולימונים ופומלות ופקאן. בכל שנה, הילדים קוטפים ארגז של פקאנים, שמספיק לנו לנשנושים ופאי פקאן לכמה חודשים ויש גם אגוז מלך ותפוז סיני ותאנה.
לפני שנתיים, שתלנו גם דובדבן, אבל הוא היה קטן מדי וצומח לאט מדי. אולי ביום ההולדת שלי אבקש במתנה עץ דובדבן גדול, שבעונה הבאה כבר יניב פירות. אני אוהבת דובדבנים אדומים חמצמצים מתוקים, בכלל אני אוהבת אדום. יש לנו גם עץ זית בגינה האחורית, ב“גן אפרת“. האמת היא שאף פעם לא מסקנו את הזיתים שלו. בשנה שעברה, הם עפו להם ברוח, לפני שהספקנו. אולי השנה נמסוק. נלך אתם לאיזה בית בד גולני ונייצר לעצמנו שמן זית מהעץ שלנו. נעשה פיתות על הטבון ונאכל אותם עם שמן זית וזעתר ולאבנה שגם אכין בעצמי.
השנה, יש לנו הררררבה זמן פנוי. הבוקר, שמעתי בחדשות שנתניהו בפנים חמורות סבר אומר שהסגר כנראה יימשך עוד חודש. בכל פעם, אני אומרת לעצמי שאני חייבת להפסיק לראות חדשות. ממילא, לאחרונה הם לא מבשרות טוב, אבל במחשבה שנייה, אולי עוד זמן פנוי בחיק המשפחה זו בשורה טובה בכלל. האמת היא שהזמן בבית עם המשפחה עשה לכולנו טוב, אבל זה היה טוב לזמן קצר. בגדול, אני מהטיפוסים שאוהבים להיות עסוקים ולעשות כמה שיותר דברים בו–זמנית וגם צריך להתפרנס, בעצם חייבים.
להשלים ולקבל
אבל גם אני, ברוח התקופה והמצב, נכנסתי למוּד הזה של התכנסות. מצאתי את עצמי יותר במטבח, שמחה על כל מחמאה קטנה מבני משפחתי, על ארוחה טובה שהכנתי, או על ריחות האפייה שמתפזרים בבית בתדירות גבוהה. בכלל, חגי תשרי הכניסו אותי עוד יותר למטבח המסורתי הביתי. אני לא מחפשת מתכונים חדשים, אלא יותר מתחקה אחרי המתכונים המסורתיים והתבשילים שהילדים ממילא אוהבים. גם את סוכות נחגוג בבית לבד.
זה חג, שלאורך 22 שנות נישואינו, תמיד חגגנו אצל הוריי וזה די מצער אותי וגם אותם, אבל אנחנו משלימים עם המצב. אין ברירה. הסוד הוא להשלים ולקבל את מה שיש ואני מוצאת נחמה בלבשל את הבישולים של אימא
זה חג, שלאורך 22 שנות נישואינו, תמיד חגגנו אצל הוריי וזה די מצער אותי וגם אותם, אבל אנחנו משלימים עם המצב. אין ברירה. הסוד הוא להשלים ולקבל את מה שיש ואני מוצאת נחמה בלבשל את הבישולים של אימא.
אני מנסה להעמיד סירים שידיפו את אותו ריח של הבית של סבא וסבתא. ההורים שלי משדרים חוסן, למרות הבידוד שנכפה עליהם בסגר הזה. אימא לא חוששת מהקורונה, קשה לה יותר להתמודד עם הבדידות הזאת שנכפתה עלינו ועליה. מצד אחד, אנחנו דואגים להם, שלא יידבקו. מצד שני, קשה לנו שהם לבד. זה הפרדוקס של התקופה הזאת. הלוואי שתיגמר כבר ומהר.
בינתיים, אני נכנסת למטבח לאפות עוגת תפוזים ספוגית ורכה, שאימא שלי אוהבת. זאת עוגה של בית, עם ניחוח של סתיו, שעוד לא מורגש שהוא מגיע. בחוץ עדיין חם מאוד. אולי העוגה הזאת תביא אתה את הסתיו, עם משבי רוח נעימים. השנה, שלא כמנהגי, אני מחכה כבר לגשם, שישטוף, שינקה, שיצבע את האדמה בירוק עז, שתתחדש עלינו שנה טובה יותר.
את הסוכה כבר בנו הבנים שלי. היא מוארת ויפה. הקטנה דאגה להמון קישוטים צבעוניים. אני אדאג לאוכל טוב. הבכורה תדאג לקינוחים ולמאפים. האיש, אם שאלתם, נמצא במנוחה, אחרי ששבר חוליה בעמוד השדרה, מתפללת שיחלים מהר. אז בתוך כל זה, הדרך הכי טובה להתנחם במצב הקיים ולשמוח היא עם אוכל טוב ואווירה משפחתית טובה, כשהבית מוקף עצי פרי, המניבים בשפע ובלב תקוות ותפילות לטוב. אהבה גדולה מפוזרת בבית וכולנו, כל אחד עם משפחתו, נדאג שיהיה לנו חג סוכות שמח.
