לפני כשבועיים ערכה קבוצת פורום אמני קצרין הצגת עבודות ראשונה. השנה התמקד הפורום ביצירת עבודה אמנותית סביבתית, ובביטוי אמנותי לז’אנרים ספרותיים, שתוצאותיו הראשונות מתנוססות כבר

30 שנה מחכים להזזת עורק התחבורה המרכזי מנווה אטי”ב, עכשיו זה קורה. בישוב מדברים גם על  סלילת “ציר 5″ לצרכי ביטחון ובטיחות, בפייסבוק חוששים מפני “עוקף מג’דל שמס” ופגיעה אנושה בפיתוח התיירותי המואץ בחלומות הכי מוזרים שלכם, אינכם חולמים על כביש. בנווה אטי”ב – כן. זה נמשך כבר 30 שנה, חולמים על כביש; כזה, שייתן בלילה לישון. הפוך על הפוך, כאילו? לא ביישוב היחיד בגולן, שחוצה אותו לכל אורכו כביש ארצי, עורק תנועה שנעשה עמוס יותר משנה לשנה, סואן יותר ככל שיקצינו מזג האוויר והמצב הביטחוני. כולנו היינו שם, עברנו את היישוב היפהפה בדרכנו אל אתרי התיירות ההומים בצפון, לשנייה לא העלינו על הדעת באיזו צרה מדובר, כמה רע לגור צמוד לעורק תנועה שמחבר בין תרבויות, בין אזרחי לצבאי, בין מרגוע למשאיות כבדות, בין רומנטיקה בצימרים לחאראקות של אופנוענים. לאחר 30 שנה – מדברים היום על יצירת שני כבישים חדשים במרחב של נווה אטי”ב, אבל בפייסבוק עולים כבר קולות כנגד. הראשון ייסלל על תוואי ציר המערכת לצד היישוב, השני – סלילת “ציר חמש” כאלטרנטיבת חירום לחרמון. רמי כלפון, ממקימי המושב, הוא רבש”צ היישוב והכי ותיק בצה”ל בתפקיד. הוא מנהל היום את הקהילה בהתנדבות בכל הנוגע לקשרים עם המועצה האזורית גולן; הגשמת חלום הכבישים זה ת”פ שלו והוא ממשיך בו ככל שיידרש או יארך הזמן. “מבחינת היישוב נושא הכביש העוקף עולה כבר קרוב לשלושים שנה”, פותח כלפון בסוגיית החלופה הראשונה. “אחת הבעיות שלנו בסוגיה זו היא שאי אפשר לסגור את היישוב מבחינה ביטחונית. יש אמנם ‘שער צהוב’, אך ניתן לסגור אותו רק בחירום, ביום הכיפורים או יום הזיכרון. בכל יישובי הגולן, למעט שני קיבוצים, השומר הוא למעשה השער האוטומטי. מכיוון שסגירתו בלתי אפשרית אצלנו, אנחנו משקיעים כ-100,000 ש”ח מידי שנה בשמירה ביישוב, כל הלילה כל השנה. אך אין די בשומר כי אפשר לחדור דרך השערים ומכוניות נכנסות ויוצאות ללא שליטה. אנחנו יישוב קדמי, המרוחק פחות מארבעה קילומטרים מגבול לבנון ופחות משניים וחצי מהגבול הסורי. אחד מבין שבעה יישובים בגולן בסיווג זה, בהם הרבש”צים מרותקים ליישוב 24 שעות ביממה. “בחמש וחצי בבוקר כבר מתחילה בכביש החוצה את המושב התנועה של המכוניות, העובדים,

מעבר קוניטרה היה עד כה עורק חיים חיוני עבור תושבי הכפרים הדרוזים בגולן. במעבר זה היו תלויים עודפי התפוחים, הסטודנטים הלומדים בדמשק, מאות אנשי הדת