הורות לא מסתיימת כשהילד עוזב את הבית ובונה בית חדש ומשפחה חדשה. ההורות ממשיכה עד סוף הימים

זוג הורים הגיע לקליניקה. הורים להורים. סבא וסבתא. מודאגים מההורות של ילדיהם. אומר להם הבן: "אתם לא הייתם הורים יותר טובים". נו אז? האם נמשיך באותן טעויות, או נגדיל ראש, נשכיל ונלמד לעשות אחרת? בספרי, "גלגולו של חינוך", אני משתפת בקו החינוך של הדור הקודם ופותח צוהר לשינוי. גם אנחנו כהורים לומדים מטעויות העבר ומתקנים. נכון הוא לקבל הכוונה וייעוץ ועוד יותר נכון לקבל ליווי להטמעת דפוסי הורות נכונים, למען החוסן הנפשי של ההורים, שמתבטא בהתנהלות היום-יומית ובהתנהגות כלפי הילדים.

בספרי, "הרוח בחינוך", בפרק שמדבר על הורות מודל חיקוי לילדים, אני מפרקת את התקשורת הבין-אישית לשני הערוצים שנחסמו באשר למהותכם ומהות זולתכם. כיצד מקיימים משא ומתן ברמה פנימית וחיצונית, על מנת להביא לשלמות הקשר בין ההורים והילדים. הורות לא מסתיימת כשהילד עוזב את הבית ובונה בית חדש ומשפחה חדשה. ההורות ממשיכה עד סוף הימים. בספרי זה, אני מעצימה את גלגולו של החינוך במורשת ישראל, שהרי מעשיו של אדם מושפעים מהשראת התדמית העצמית שלו, איך הוא נתפס בעיני עצמו. אם ישנה הערכה להורים ולהוריהם, מתקיים צורך וחובה שלא לחרוג מן הקו המשפחתי ואל לבייש אותם. נקודות חשובות אלו בחינוך הן הבסיס לחינוך הדור הצעיר.

הכרה בהורות, כמקום לשיח השאלות והתשובות, מביאה להבנה טובה יותר של צורכי הילד שלנו ובאפשרותנו להציג את הפתרון לצורך, בהתאם לקו החינוך שבחרנו. אחרי שנוצר חיבור חברי ורגשי בין ההורה והילד, לילד לא יהיה נעים לומר "לא", מה שמוריד את הסיכוי להתלבטויות מצדו.

סבא וסבתא לא יכולים להתערב בחינוך בנוכחות הנכדים, אך מחובתם להביע את מורת רוחם לילדם, כי ההורות שלהם עדיין בתוקף. האמפתיה היא היכולת להבין בצורה מלאה את הכאבים ואת האינטרסים העמוקים של ההורים החדשים, בלי לצאת מ"הנעליים שלנו" ולשכוח את האינטרסים שלנו. האמפתיה להורים הטריים (גם עם הילד בן 6), באה בגישה מאוזנת וגמישה. היא מאפשרת להורה להתחבר אל הילד, להבין אותו, את מניעיו ואת צרכיו. עדיין, אלו לא הופכים להיות כל עולמו והוא עדיין צריך לראות ולהיות מודע גם לקו החינוך שבחר, לרצון שלו להעניק לילד את החינוך שלו ואת הזכות שלו לקבל גמול לעשייה המשמעותית בחינוך.

• למען הסר ספק, ד"ר מרום אינה עוסקת ברפואה