מדוע חוגגים את סוכות בט"ו תשרי? מה העניין דווקא בתקופה הזו? ומהו הקשר לענני הכבוד?
בשבת הקרובה נחגוג את חג הסוכות. כפי שנאמר בתורה: "אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאׇסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת חַג ה' שִׁבְעַת יָמִים… בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כׇּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", (ויקרא כ"ג, מ"ב-מ"ג).
התורה מצווה אותנו לחגוג את חג הסוכות "בחמישה עשר יום לחודש השביעי", כלומר בט"ו בתשרי, אבל אם הסיבה לישיבה בסוכות היא: "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", הרי חג הסוכות הוא זכר לאירוע היסטורי שקרה ביציאת מצרים ואז לכאורה את חג הסוכות היינו צריכים לחגוג בפסח ולא בתשרי?
שיהיה ניכר לכבוד המצווה
לשאלה זו נכתבו כמה תשובות, נעמוד על כמה מהן:
כותב רבי יצחק אבואב בספרו "מנורת המאור", שמצוות הסוכה באה דווקא בזמן הגשמים, מכיוון שבזמנו, אנשים היו יוצאים בימי הקיץ החמים לשהות בסוכה. על כן התורה מצווה לצאת לסוכה בתחילת עונת הגשמים, דווקא בזמן שכולם נכנסים לביתם. כל זה, בכדי שיהיה ניכר שאנו יוצאים למצוות סוכה: "ואף על פי שהוציאנו הקב"ה מארץ מצרים בחודש ניסן, לא ציוונו לעשות הסוכה כי אם בחודש תשרי, לפי שבחודש ניסן הוא זמן הקיץ, ודרך כל בני אדם לעשות לו צל להגן עליו מן החורב ומן המטר… ואילו היינו עושין הסוכה בחודש ניסן, לא היה נראה שהיינו עושין אותה לשם מצוות הבורא ברוך הוא, כי אם לצורכנו. ולפיכך ציוונו הבורא ברוך הוא לעשותה בחדש השביעי, שהוא זמן הגשמים, ודרך כל אחד לצאת מסוכתו וליישב בביתו, ואנחנו יוצאין מבתינו ויושבין בסוכה, לקיים מצות הבורא ברוך הוא ולזכור אותותיו ומופתיו שעשה עם אבותינו", ("מנורת המאור", הלכות סוכה).
פעולה הפוכה לחלוטין
תשובה נוספת מביא הרשב"ם: "… באוספך את תבואת הארץ, ובתיכם מלאים כל טוב, דגן ותירוש ויצהר. למען תזכרו כי בסוכות הושבתי את בני ישראל… ואל תאמרו בלבבכם, 'כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה'… ולכך יוצאים מבתים מלאים כל טוב בזמן אסיפה, ויושבים בסוכות. לזיכרון שלא היה להם נחלה במדבר ולא בתים לשבת. ומפני הטעם הזה קבע הקב"ה את חג הסוכות בזמן אסיפת גורן ויקב, לבלתי רום לבבם על בתיהם מלאים כל טוב", (רשב"ם ויקרא כ"ג).
כאשר אדם מסיים לאסוף את תבואת השנה אל תוך הבית, הוא חווה תחושת ביטחון כלכלי, תחושה מסוימת של "כוחי ועוצם ידי". דווקא בזמן זה, האדם רוצה להתכנס פנימה, ליהנות מההישגים ולחוש מוגן בתוך בית הקבע שלו, שהרי ביתו של אדם הוא מבצרו. דווקא ברגע זה, התורה דורשת ממנו לעשות פעולה הפוכה לחלוטין, לצאת מהבית לסוכה. הרשב"ם מסביר שהיציאה לסוכה דווקא בזמן האסיף נועדה להזכיר לאדם את התלות שלו בבורא עולם.
אירוע היסטורי
הגאון מוילנה מביא ביאור נפלא שמסביר שאכן חוגגים את סוכות בט"ו בתשרי כזכר לאירוע היסטורי שקרה באותו יום.
הגמרא מביאה מחלוקת לגבי הסוכות שנאמרו בפסוק "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל": "ענני כבוד היו, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם", (סוכה י"א, ב').
השולחן ערוך פוסק להלכה שהסוכות הם כנגד ענני הכבוד וכך יש לכוון במצוות הישיבה בסוכה: "…כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, הם ענני הכבוד שהקיפם בהם לבל יכם שרב ושמש", (שו"ע או"ח תרכ"א, א').
מבאר הגאון שבחטא העגל נסתלקו ענני הכבוד והם חזרו לישראל כשהתחילו להקים את המשכן, שהוא היה תשובת המשקל לחטא העגל. הגר"א עושה חשבון שביום הכיפורים ירד משה מן ההר עם הלוחות השניים, למחרת (י"א בתשרי) הקהיל את העם וציווה אותם להקים את המשכן ובשני הבקרים הבאים (י"ב וי"ג בתשרי) הביא העם נדבה למשכן (לומדים זאת מהפסוק "בבוקר בבוקר" – שני ימים), למחרת (י"ד בתשרי) נטלו כל חכם לב ממשה את הזהב להכינו למלאכת המשכן. בחמישה עשר, חזרו ענני הכבוד ולכך אנו עושים סוכות בחמישה עשר בתשרי, זכר לענני הכבוד.
על ענני הכבוד שקיבלנו כשיצאנו ממצרים, אנו לא חוגגים, כי אלה הסתלקו בחטא העגל. אנו חוגגים את ענני הכבוד שקיבלנו בט"ו בתשרי, שהם הלכו אתנו עד כניסתנו לארץ ישראל ועל כן חג הסוכות חל בט"ו בתשרי.
נאחל לכולנו חג סוכות שמח! מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון
