כולם היו בטוחים שהמהפכה הגדולה תגיע מבפנים. עם ישראל, שזה עתה יצא ממצרים, חווה את הנסים הגדולים ביותר בהיסטוריה האנושית – עשר המכות, קריעת ים סוף, מן שיורד מהשמים. משה רבנו, המנהיג שאין שני לו, מוביל את העם בדרך נסתרת, אך בטוחה, אל עבר התגלות אלוקית בהר סיני ואז, משום מקום, מגיע יתרו
יתרו, כהן מדין, אדם חיצוני לחלוטין, מציע עצה שנשמעת כמעט מובנת מאליה: "נבל תבל גם אתה גם העם הזה… ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל… ושמו עליהם שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות", (שמות י"ח, י"ח-כ"א). במילים אחרות, הוא מכניס סדר במערכת המשפט הכאוטית של עם ישראל ומאפשר למשה להתמקד במשימה הגדולה באמת – הכנת העם למעמד הר סיני.
רגע, משה לא יכול היה לחשוב על זה לבד? מדוע דווקא יתרו, הזר, הוא זה שחולל שינוי כזה משמעותי? ואיך זה קשור לימינו, לדמויות עכשוויות כמו טראמפ, ואולי אפילו לכל אחד מאתנו?
כשעיניים זרות רואות את מה שאנחנו מפספסים
הרב אברהם יצחק הכהן קוק לימד שאור ה' מתגלה בכל מקום, גם מחוץ לגבולות עם ישראל. הוא סבר שיש "ניצוצות של אמת" שיכולים להופיע גם מאומות העולם, כל עוד הם מסייעים לקידום התכלית האלוקית. במילים אחרות, לפעמים, דווקא אדם חיצוני מסוגל לראות את הדברים בצורה צלולה יותר מזו של מי שנמצא עמוק בתוך המערכת.
זו תופעה שחוזרת על עצמה בהיסטוריה. לפעמים, מבט מבחוץ, של אדם שאין לו את אותן דעות קדומות, או הרגלי מחשבה מקובעים, הוא זה שחושף אמת חבויה. זה בדיוק מה שקרה עם יתרו. הוא לא היה שקוע בתלאות המדבר ולא היה חלק ממערכת השיפוט הישראלית. הוא פשוט ראה את המציאות בצורה ברורה והציע פתרון.
מה לטראמפ וליתרו?
בעיני רבים, דונלד טראמפ מילא תפקיד של "יתרו מודרני" בזירה הפוליטית. אדם שלא הגיע מתוך הממסד הפוליטי השגרתי, חשב מחוץ לקופסה וזעזע סדרי עולם. כשנשיאי עבר התחבטו והתלבטו, הוא פשוט עשה – העביר את השגרירות לירושלים, הכיר בריבונות ישראל בגולן ועמד מול אויבי ישראל ללא מורא.
כמובן, לא כולם הסכימו עם דרכו, וכמו יתרו, הוא לא היה חלק מהסיפור היהודי מבפנים. אבל השאלה החשובה היא: האם מעשיו קידמו את עם ישראל? האם הייתה בהם אמת שניתן היה לזהות בה "ניצוץ של קדושה"?
מסופר על אחד מגדולי החסידות שפגש איכר גוי, באמצע שדה פתוח. העגלה של הרבי הייתה עמוסה מאוד בצד אחד והגלגלים שקועים בבוץ. "פזר את המשקל," אמר האיכר בפשטות, "ואז תוכל להמשיך בקלות".
הרבי שמע, יישם ונדהם. ברגע אחד, הוא הבין שגם בעבודת ה' זה כך: לפעמים, אנחנו מקפידים על תחום אחד יותר מדי ושוכחים את האיזון. בדיוק כמו שהעגלה הייתה כבדה מדי בצד אחד, כך גם בעבודת השם – אם אדם מתמסר רק ללימוד ומזניח את המעשה, או להפך – הדרך נחסמת.
מה אפשר ללמוד מזה? שגם עצה שבאה ממקום חיצוני, אם היא נוגעת באמת עמוקה, יכולה לפתוח לנו דרך חדשה.
מבט אחרית הימים
הנביאים דיברו על כך שבאחרית הימים, אומות העולם יישאו עיניהם אל ישראל ויהיו שותפים בגאולתו. האם אנחנו כבר שם? האם ההיסטוריה מתגלגלת לנגד עינינו, כאשר דמויות כמו טראמפ, ואולי גם אחרות, ממלאות תפקיד בלתי צפוי בתהליך הגדול של חזרת ישראל לארצו?
הלקח: לדעת להקשיב – אבל גם לסנן.
יתרו נתן עצה חכמה. היא התקבלה כי היא באמת הועילה. לא כל עצה שמגיעה מבחוץ חייבים לאמץ, אבל מי שמקדם את עם ישראל מבחינה רוחנית ולאומית, אולי יש בו ניצוץ של "יתרו".
אז בפעם הבאה שמישהו יגיד לכם: "יש לי רעיון גאוני!", אולי כדאי לעצור רגע, להקשיב ולשאול את עצמכם: האם זו עצה שתעזור לנו להתקדם, או שזה עוד רעש רקע פוליטי? כי לפעמים, דווקא המבט החיצוני רואה את מה שאנחנו מפספסים.
שבת שלום
