לא חייבים לשבת על הספה ולבהות בתקרה. הנה שלושה סיפורים מעצימים על ותיקים שעושים משהו עם עצמם ועם אחרים
מאת: רחל בן יצחק, אבנ”י אית”ן
“כשנסגרת דלת, נפתח חלון” דבורה בר, קומונרית של ותיקים
דבורה ועזריאל ז”ל בר גרו כשלוש שנים וחצי בימית. לקראת הפינוי, הגיעו 12 משפחות מנוב לעזרת התושבים לעצירת הנסיגה. ביום הגירוש, הציעו להם להצטרף לנוב. הם נענו להצעה, התאהבו ונשארו.
בנוב מצאה דבורה את מקומה במדרשת הגולן וניהלה את המקום כ-37 שנים.
במהלך תפקידה, הכירה היטב את הגולן בהיבטים מגוונים. מגיל 50, הייתה מודעת לזקנה. המוטו שלה הוא “חברותא או מיתותה”. זה מספר שנים שהיא מנהלת את המרכז של הגיל השלישי. לצדה, ועדה וביחד מחליטים על הפעילויות.
דבורה: “האדם, כיצור חברתי, מקבל חוזקות וכוחות”.
הוותיקים הם בראש עיסוקיה. היא מדגישה את חשיבות מקום ההתוועדות .ההקמה התאפשרה על ידי שילוב של ועדת ותיקים והוועד המקומי. המקום גדול, יפה ומזמין, כולל מטבח. הריהוט צבעוני ופונקציונלי. במהלך השבוע, מתקיימת פעילויות מושקעות לכולם, מה שהביא להתפתחות תודעה קהילתית גבוהה, לשיתוף פעולה בין הבאים ולהפחתת הבדידות.
האולם הביא גם לשיפור הקשר עם הנוער. מופע של פואטרי-סלאם וסעודה שלישית משותפת שברו את הקרח. ביום ראשון, מתקיימת התעמלות ניה. הפעילות בימי שני, מושקעת במיוחד. מוציאים הזמנה מיוחדת. הפעילות מותאמת ומגוונת, יש הרצאות שונות ותערוכות פרי יצירתם של האומנים הרבים בנוב.
כשיש “ערב על האש”, הגברים מגיעים בהמוניהם וגם הנשים… בימי שלישי, יש שיעור לנשים ותיקות וצעירות. ברביעי, שיעורי תנ”ך ובחמישי, בית קפה מפנק. מעת לעת, יוצאים לטיולים. מספר המשתתפים בפעילויות השונות גבוה.
קיימת אפשרות לפגישות יזומות באולם, בהזמנה מראש. במקום יש משחקייה ולימודייה, קיומם מאפשר קבלת תקציב מ”קול קורא” שמתפרסם מטעם המועצה. במלחמה, הופעלו הילדים במקום במשך היום. קיימות גם פעילויות ספונטניות.
האיש של דבורה, עזריאל ז”ל, היה מאושפז עקב מחלתו בבית חולים. דבורה ביקשה את עזרת הציבור ונענתה ברוחב לב. מדי לילה, התייצב תורן ליד מיטתו בבית החולים. בנוב פועלת ועדת בריאות שיודעת להושיט עזרה, במידת הצורך .דבורה מתנדבת ב”שלם באים בטוב” – פעילות לילדים ובנוסף בבני יהודה, בבית גיל הזהב. דבורה מציינת את ייחודם של המשתתפים, אוהבת את הצמא שלהם לידע ולהבנה.
דבורה היא אישה רבת-פעלים, אכפתית ואוהבת אדם. היא מדגישה כי הקמתו של בית התוועדות הביאה הרבה טוב ליישוב. לדבורה נכדים רבים, ארבעה ילדים שמתוכם שלושה גרים בנוב.
“זה הכיף שלי”, היא אומרת.
“החלוץ האולטימטיבי” צוקי דויטש, בעברו סוציאליסט וקומוניסט
צוקי גדל בנווה שאנן. מגיל צעיר, הייתה בו משיכה לטבע, לבעלי חיים ולכפר. צוקי השתייך לשומר הצעיר וכבר בכיתה י”א נבחר כחלק מקבוצה שיועדה להקמת קיבוץ גשור ברמת הגולן. בשנת 1976, הוקם הקיבוץ בדרום הגולן. כללי ההתנהלות היו שוויון מלא. היה רק מקלט טלוויזיה אחד ותנור אחד. בתחילת הדרך, גרו בשער הגולן וקיימו משלחות עבודה. הכללים הנוקשים הביאו לתחלופה של 600 איש.
20 שנה לא הייתה קליטה בקיבוץ. צוקי הבין כי חייבים שינוי. שמונה שנים נמשכו הניסיונות להגיע להפרטה. חלק עזבו בגלל השינוי. כיום התייצב מספר החברים על 80.
צוקי עוסק במגוון נושאים, אחראי על הקליטה ומשמש כרכז הצמיחה הדמוגרפית.
במסגרת מכללת הגליל, בנהלל, עוסק צוקי בהדרכה בתחום המים, בעיקר בגולן ומלווה סיורים מחו”ל. מלווה כלכלי בצפון הארץ ופעיל בעשייה חברתית, מתוך כוונה להיטיב עם הציבור ועם עצמו. צוקי מעודד מיזמים ירוקים, למד בקורס של מעו”ף עם השוק האירופי והקים מקום להנגשת אוכל בריא. “קהילון” – חנות שמוכרת לקונים מוצרי מזון, בעיקר בייצור עצמי ואורגני – יין, דבש, שקדים, אגוזים ועוד. את המוצרים הוא רוכש ממקורות אמינים. בחנות יש מכונה לטחינת קמח מגרעינים שמובאים היישר מהשדה. קמח זה לא עבר אחסון זמן רב עד לשימוש בו. זה מעניק לו ערך תזונתי משופר. כמו כן, יש מכונה להכנת חמאת בוטנים ושקדים.
המחירים אטרקטיביים. החזון הוא להפיץ לאחרים את החשיבות של מזון שגדל בתנאים מיטביים.
פינוק נוסף הוא הפעלת בוסתן עצי פרי לקטיף חופשי, פעמיים בשבוע, לחברי גשור.
כשהגעתי לקיבוץ, לפגוש את צוקי, הוא ערך לי סיור התמצאות ודיבר בגאווה על ההתפתחות של המשק, כמו הקמת שתי שכונות חדשות למגורים.
ענפי החקלאות בקיבוץ: גידולי שדה, שקדים, לול, ענבים ליין בשיתוף “יקבי רמת הגולן”, “ארץ גשור” – שמן זית ממטע זיתים אורגני ללא ריסוסים, מזן סורי משובח ורפת משותפת עם מבוא חמה. כמו כן, מפעל משותף עם עין דור, לייצור כבלים חשמליים.
מיזמים: בית הבירה “פס”, אל מול הכנרת בגולן, בקיבוץ גשור, מיוצרת בירה בוטיק בידי האחים פס, בעבודת יד. מוזמנים לפאב, ליהנות מאוכל ובירה על רמה ומדי פעם, יש גם מופעים.
ירדנה שוקרון
נולדה וגדלה בירושלים, שירתה בנח”ל והייתה חברת קיבוץ עין גדי. בשנת 1980, עלתה לגולן לאליעד, בעקבות האיש שלה, איציק שוקרון. ירדנה מנהלת את מרכז הוותיקים בבני יהודה. רכזת תחום הפנאי וההעשרה במרכז הקהילתי גולן. במסגרת עבודתה, מארגנת טיולים בארץ ובחו”ל לגילאי 60+. ידועה בכושר הארגון הייחודי שלה ומצליחה לשלב אתרים ומסלולים מעניינים והטיולים מושכים קהל.
במסגרת ארגון הטיולים, הכירה את עינת מ”מכון התבונה” ושיתפה אתה פעולה, כגון במסע במדבר. עם פרסום הטיול להימלאיה על ידי “מכון התבונה”, ירדנה החליטה להעניק לעצמה מתנה. היא לא יצאה לטיול הגדול של אחרי צבא ובהשתתפות בטיול המאתגר הזה ראתה הזדמנות לפיצוי. ההיכרות עם עינת העניקה לה ביטחון. עינת פורת עמוס היא המייסדת ומנכ”לית המכון ומנחת המסע.
ירדנה ומיכל חברתה, גם כן מאליעד, נרשמו לטיול. הן החלו להתכונן לקשיים והשקיעו מאמצים לשיפור הכושר הגופני. הטיול יצא לדרך השנה ב-5.10.23. לטיול נקבצו מכל הארץ נשים וגברים מגילאי 60 ומעלה. מדובר בטיול של ארבעה עשר ימים. המשתתפים התמודדו עם תנאי טבע מאתגרים, הרים גבוהים ותלולים, מפלים, נחלים שופעי מים והליכה של 86 ק”מ. עשרת אלפים וחמש מאות מדרגות בעליות תלולות, שלושת אלפים ומאתיים מדרגות בירידה והגעה לגובה מרבי של 3,220 מ’ מעל פני הים. היו התלבטויות רבות. ירדנה התלבטה אם תוכל לעמוד במשימות, פיזית ומנטלית, התנאים אמורים להיות קשים.
ההליכה נמשכה שעות רבות. ההשתתפות במסע דרשה מהמשתתפים התמודדות עם תנאי טבע קשוחים, חבירה לקבוצה לא מוכרת ונשיאת ציוד רב על הגב.
השהייה בגסטהאוס לא תמיד הייתה פשוטה, לפעמים ללא מקלחות ושירותים. האוכל בסיסי צמחוני, כדי למנוע כאבי בטן, המיטות לא נוחות וחייבים משמעת כדי לדחוף את עצמך מעבר לגבול היכולת.
אך יש גם תמיכה. הם מלווים במדריכי סדנאות, פעילות ויצירה ובשני רופאים, ישראלי ומקומי.
הם הגיעו לפוקרה ב-6.10 ומשם היו אמורים לצאת להרים. ביום שישי, אבי, אחד המשתתפים, הוסיף את התפילה לחיילי צה”ל. בשבת בבוקר, הקבוצה רוקדת ושרה, הדלקת נרות נפאלים ואושר זורם באוויר.
לפתע, הגיע הטלפון מהארץ. מלחמה, הרוגים, טילים. הבשורה הקשה על מות בנו של אבי, שרק ברך את חיילי צה”ל ביום שישי, נופלת על הקבוצה תוך כדי הליכה בהרים. הקושי הפיזי מתווסף לשברון הלב.
ירדנה מקבלת הודעה על היעדרותם של שני אחייניה שהשתתפו במסיבת הנובה. הם מוכרזים נעדרים.
הבשורה קשה והיא מנסה להחזיק מעמד. לאחר זמן, נכנסת הבשורה הטובה שנמצאו, הם הצליחו לשרוד לאחר שהתחבאו בבור במשך שמונה שעות. האוויר שב אליה.
ירדנה מתקשרת אל משפחתה ומתייעצת אם לחזור, היא מקבלת גיבוי להישאר: “תיהני ממה שיש”.
שני זוגות עוזבים והשאר ממשיכים בדרכם, מלווים בעצב אין-סופי. הטבע עם המראות היפהפיים, גבעות ירוקות, נהרות שוצפים ומפלי ענק מונעים את השבירה. היופי חודר לעצמות וממלא באנרגיה. הסדנאות שמלוות את הקבוצה מעניקות קצת רוגע והקבוצה יוצרת את הביחד, ההקשבה וההכלה של כולם. עזרה הדדית מתוך הבנה שקטה. בהרים שרים את התקווה. הנשמה נקרעת ומאידך – רגעי גאווה והתעלות.
חשים כמו במטוטלת, שומעים על נפילת מכרים ושוב שוקעים עמוק. מר ומתוק.
ירדנה מספרת על גילוי כוחות פנימיים שלא ידעה על קיומם. היא הצליחה להתגבר על הקשיים מכל ההיבטים. חוותה שקט עוצמתי, הטבע כבש אותה ולמדה להסתפק במועט. למרות התנאים הגרועים, מצאה הנאה פשוטה מהיש.
חוויה מוטרפת בנסיעה, באוטובוס היה צפוף ומסריח במיוחד, היא ועינת טיפסו על הגג, זה בהחלט היה בניגוד לסדר הטוב, אך ההנאה הייתה מושלמת.
כל המשתתפים סיימו את הטיול. למראה הפלא המטיילת המצטיינת הייתה בת 80. הטרק הפגיש את המשתתפים עם כפרים ייחודיים ושווקים מקומיים שהביעו הזדהות.
הנסיעה הביתה הייתה קשה.
