האם ניתן לפעול בסגנון של “בעד” בעידן של פוליטיקה חדשה? דני ברנט, 37, נשוי ואב לשלושה, מקים סיעת “צעירי קצרין” במועצה המקומית, אומר שאפשר. עם מנדט אחד במועצה, הוא מבטיח להשפיע בנושאי חינוך, קהילה מעורבת, והתנגדות למינוי מקורבים
ממש דקותיים בטרם בחירות, קם אדם ללא שום רקע פוליטי, בגבו רק קיר ביתו, לא מימון ולא תמיכה של מפלגות או ידוענים והקים רשימה. זו שיבצה בתוך מערכת הבחירות בקצרין צלילים חייכניים רעננים, וסחפה בתגובה הסכמות חוצות מפלגות ושכבות גיל. וגם – 361 מצביעים שהניבו 11 מנדטים, מקום אחד במליאת המועצה שמתאפיין במלה “בעד”.
האפשרות לייצג אינטרסים גילאיים משותפים בגופים נבחרים, הוא שקסם לדני ברנט, 37, נשוי ואב לשלושה, עת הקים את סיעת “צעירי קצרין”, בדקה ה-90 לפני הבחירות לרשות.
ברנט, שעוסק בענף הבנייה, הצליח לנער מכיסאה שכבה, שטרודה עד צוואר בענייני פרנסה וצאצאים ולשכנע את אנשיה להנהיג את חייהם במקום בו הכי ראוי ונכון לעשות זאת – במליאת המועצה.
ולא, כאשר הוא מדבר על דאגה לאוכלוסיית יעד המכונה “צעירי קצרין”, הוא אינו מכוון לבני תיכון וצבא שאינם מוצאים לעצמם מקומות בילוי בשישי-שבת.
“ראינו את עצמנו אמנם כמייצגים את השכבה הגילאית האמצעית, אך סביב לנו יש הורים, ילדים ובני משפחה נוספים המקבילים לגילנו שיש לדאוג גם לצרכיהם. לכן אנחנו לא מיצגים רק את עצמנו, אלא שכבות גיל נוספות,” פותח ברנט בראיון עימו, עם שוך מערכת הבחירות ותחילת פעילות נציגי רשימתו במוסדות המועצה.
מי זה בעצם “צעירים בקצרין”, ברנט?
“כל אדם שאין פיליפיני מאחוריו. אני יכול לציין ששכבת הגיל שלי קיימת בקצרין, מכיתתי נשארו כאן 17 איש, אבל אני לא רואה אותנו כחתך של צעירים אלא כחתך שמייצג את רוב האוכלוסייה. מדובר בנו, בהורינו, אחינו שרוצים לחזור וילדינו שגדלים כאן. גם חתך ההורים שלנו עונה על הדרישה שלנו. אני רוצה שלאמא שלי יהיה טוב כאן, ובאותה מידה גם ליתר בני גילי. אנחנו עונים לאוכלוסיית קצרין ומייצגים אותה.”
כיצד הגיבו התושבים כשצצתם פתאום, חודשיים לפני הבחירות?
“בהתחלה חשבו שזו בדיחה, אחר כך ראו שזה רציני, ראו את המאמץ ומה שעומד מאחורי הכוונה והיו מאוד חיוביים, מבחינת תרומה, עזרה, הכוונה ותמיכה בפעילויות.”
פתאום קם אדם בבוקר ומקים רשימה? מאיפה זה מתחיל?
“הכל התחיל בבדיחה… כאשר ראיתי את רשימת המועמדים לבחירות לראשונה, אמרתי: אם אלה המועמדים – גם אני יכול להיות והצעתי את עצמי כמועמד לראש הרשות.
“מני ביטון, אז סגן ראש המועצה וממלא מקומו, ראה את שמי, פנה אליי ואמר שהוא מחכה כבר שנים למישהו שיבנה קבוצת צעירים והבטיח לעזור בכל מה שצריך.
‘שנה דעתך’, הוא אמר לי, ‘תריץ קבוצת צעירים למועצה, תעבדו חמש שנים, תלמדו, תשתפשפו, תביאו קבלות ואז תרוצו לבחירות לראש הרשות’. אמרתי לו שהוא צודק, פניתי לאנשים שלדעתי יש בהם משהו מיוחד, שיוכלו לתרום ולהיות חלק מהקבוצה, שכנעתי אותם ובנינו את הרשימה למועצה תוך שבוע.
“החברים ברשימה הם יעל אוזן, שהיא חברת המועצה, עינב בוטביקה, אפרת רובינשטיין, רונית ברק, דרור גולדנברג, אורן וינר ואריקה פבזנר. לאט לאט נמשכו אלינו אנשים נוספים שבאו לעזור ולתרום וכמובן סייעו המשפחות, החברים, האחים, הכל בהתנדבות מלאה ללא שכר. כל העלויות – על חשבון מימון המנדטים שנזכה בהם. כן, היינו בטוחים שנזכה, אולי אפילו ביותר.
“צריך לציין, כי אנחנו, אנשי הרשימה ונוספים, ממשיכים להיפגש אחת לחודש ומעלים רעיונות, טענות ושיפורים שצריך לעשות לדעתנו. לפני כל ישיבת הנהלה או מליאה אנחנו מתעדכנים ומגבשים עמדות לרעיונות כאלה ואחרים, שאנחנו אמורים להצביע עליהם וממשיכים לעבוד כקבוצה.”
בעד, אבל עם ביקורת
מה אתם לוקחים אתכם למועצה, מה היעדים?
ברנט: “ראשית, אנחנו בונים ייצוג מנקודת המבט שלנו כאנשים שגדלו כאן, שזוכרים מה שהיה, שרוצים לשמור על המסורת שהייתה לנו פעם לעומת המצב היום, שאינו מניח את דעתנו.”
על מה אתה מדבר?
“פעם חיו כאן בלי פחד, הבתים היו פתוחים, לא היו דאגות, לא נכנסו להיסטריה כאשר ילד לא חוזר בערב הביתה בשעה שנקבעה. היה שקט שלא קיים עוד. בנוסף, היו כאן אירועים קהילתיים שבהם שותפה הקהילה, היום רק מעטים מגיעים לאירועים כאלה.
“אמנם יש כאן 8,500 תושבים, אך קצרין לא גדלה עד כדי כך שאי אפשר לשמור על הקהילתיות. שליש מהרשומים כתושבים כלל אינו כאן, יש בהם צעירים שלומדים ועובדים מחוץ ליישוב, יש שרשומים כאן רק מפני שלא טרחו לשנות כתובת…
“לא מזמן הכל היה שונה כל כך. בבית הספר ‘גמלא’ חינכו אותנו לאהבת הגולן וארץ ישראל, פתחנו את יום הלימודים בשירי ארץ ישראל מלווים באקורדיון עם סמדר חמי מגבעת יואב; היינו מחכים בקוצר רוח ליום קצרין, בו נפתחה הבריכה ללא תשלום, הוקרנו סרטים והופעות על פני כל היום. נהגנו להיפגש מידי שבת, באופן יזום, כל הכתה, בכיכר השוק ולצאת לטייל בטבע, היתה פעילות בצופים, בטריבונות, היו הרקדות כל שבת.
“היום המגרשים סגורים; גם היום ילדים רוצים לשחק, אך הם עומדים בפני שער נעול ומגרש ללא תאורה; מגרשי הטניס שהיו פתוחים לכולם, סגורים מזמן, וזאת לאחר שעברו שיקום של הטוטו לטובת הציבור כולו.
“היתה עפיפוניאדה, כתזכורת קיימנו אותה לקראת הבחירות והיתה לנו הצלחה אדירה.
אני רוצה להחיות מחדש את נושא הקהילה, הרגשנו שהנושא הוזנח בעשר השנים האחרונות. כן, יש אירועים ולעיתים קרובות הם מתנגשים זה בזה, הרמה לא מספקת אותי, חסרה לי תקשורת טובה יותר בין המתנ”ס לבית הספר. במתנ”ס אין היום תכנית שבונה נתונים על הרצונות של התושבים, במטרה לכוון את התרבות ואת הצרכים. אנחנו מתכוונים להעלות את בעיית המופעים והתרבות לקהילה כך שיענו על צרכי כל חתך ומגזר וגיל באוכלוסיית קצרין”.
לכונן כאן פוליטיקה חדשה
אם כך, תשבו בוודאי באופוזיציה?
“לא, אנחנו התחייבנו לעבוד עם כל ראש מועצה שייבחר כקואליציה וזה מה שאנחנו עושים. יש לנו קווים אדומים של נושאים שלא נהיה בעדם. נתנגד למשל משרות או עבודות שברור שמקורן בטובות למקורבים למיניהם; נתנגד למינוי בעלי תפקידים שאינם מתאימים ויהיה חשש לפגיעה בחינוך; לא נאפשר סעיפים שקשורים לחיי היום יום כמו סגירת עסקים ורחובות בשבת עקב כך שהאוכלוסייה השתנתה.
אנחנו לא נתפשר על חינוך, על הקהילה המעורבת ועל תהליכים במועצה שקשורים לאנשים מקורבים.”
אילו תיקים ביקשתם לנציגי רשימתכם?
“כמי שזכו במנדט אחד מצאנו לנכון לקחת את ראשות ועדת ‘מרכז הצעירים’, שמאד התפתח בזמן האחרון, יש לו תחום אחריות רחב. בראש הוועדה עומדת נציגתנו במועצה יעל אוזן-זרגרי. בנוסף לזה יש לנו נציג בוועדת הנהלה, כספים, מועצת נשים, ביטחון, מל”ח, מכרזים ואחרות.
אתם אומרים שאתם רוצים לפעול בסגנון של “למען”. בפוליטיקה חדשה, זה אפשרי?
“זה מאוד קשה, אבל נעשה את כל המאמץ האפשרי. הכוונה שלנו טובה, גם אם בטעות או בלי כוונה נפגע במישהו במהלך הדרך, אנחנו לא עושים את זה בצורה מכוונת אבל נשתדל לכוון לדעת הרוב ולרצות אותו. תמיד תהיה למישהו דעה שונה, אך אנחנו קבוצה והולכים לפי דעת הרוב.
“אני רק מקווה ורוצה שנצליח במשימה, ובעוד חמש שנים נקוה שנוכיח את עצמנו, נביא קבלות לבחירות הבאות שנוכל להמשיך בדרך שהתחלנו”.
בשעה טובה.
יש אמצעים, חסרה פעילות
נציגת רשימת הצעירים במועצה היא יעל זרגרי, 37, נשואה ואם לשלושה, גדלה בקצרין מילדות, עוסקת ביבוא-יצוא, לוגיסטיקה ורכש.
זרגרי: “אני עדיין לומדת את הנושא, כדי לקדם את הצעירים והאג’נדה שלנו. צעירים רבים חוזרים לקצרין, אין להם היום מענה מבחינת עבודה, דיור, פעילויות לילדים, זה חייב להשתנות. אנחנו צריכים לשנות את התפיסה, מבחינת הצערת קצרין וקידום הצעירים ולא ללכת אחורה. עלינו לתמוך בצעירים להתקדם, להכין את הקרקע לילדים שלנו ולא להניח לקצרין להזדקן עם התושבים.”
איך עושים את זה?
“אין לי תשובה אלא לעשות הכל כדי שאנשים יהיו גאים להגיד שאנחנו בקצרין. מסיבה זאת לקחנו את מרכז הצעירים, צריך ללמוד את הנושא, לחשוב ולדעת מה באמת יחזיר אותם. בוודאי שיש לייצר כאן משרות איכותיות שיחזירו אותם.”
מה עומד בראש סדר היום שלך?
“בישיבות הנהלת המתנ”ס אמרתי שאני אמא לשלושה ילדים קטנים ולא מגיעה למתנ”ס, זה בכלל לא תקין. אני רוצה שכל משפחה עם ילדים קטנים תבקר במתנ”ס לפחות פעמיים בשבוע. הוא מיועד לקהילה, עליו להוות מקום מרכזי, היום הוא לא עושה את זה. לכן ביקשתי את רשימת כל פעילויות המתנ”ס, על מנת ללמוד מה אפשר להוסיף כדי שאני כאמא אהיה מוכרחה לבקר בו פעמיים בשבוע. הנושא אינו רק מתנ”ס, מדובר גם בספרייה, בפינת החי, צריך לשלב כוחות, עבור הילדים, ללמד בו ערכים, טבע, ועוד. גם בספרייה אפשר לעשות לאלף ואחד דברים, לא מנצלים אותה מספיק. לסיכום צריך לשלב את כל הגורמים והאמצעים הרבים שיש בקצרין, לפעילויות למען הקהילה. צריך לראות מה עובד, מה לא, מה צריך לקדם, מה צריך לשים על סדר היום, ללמוד נתונים, להיות מציאותיים ומשם להתקדם”.
