סבא מאיר מביר-שגום
משה רוזנטל היה נכדו של מאיר שמס סוליצה רוזנטל, שחי עם משפחתו 15 שנים איומות בביר-שגום, עד שעזבו. ריאיון עם הנכד רוזנטל פורסם בגיליון המאה
משה רוזנטל היה נכדו של מאיר שמס סוליצה רוזנטל, שחי עם משפחתו 15 שנים איומות בביר-שגום, עד שעזבו. ריאיון עם הנכד רוזנטל פורסם בגיליון המאה
עיתונאי מ”ידיעות אחרונות” ניסה לנשנש פה רכילות, כשענו לו לעניין – איבד עניין. להבדיל, עדותו של דוד פינשטיין, יליד ביר א-שגום, שחי שם 13 שנה
תמונה אחת ויחידה צולמה במושבה בני יהודה, בביר א-שגום. צילמה אותה אמה טריטש, אשתו של עסקן ציוני, שביקרה במקום. ייתכן שמדובר בתמונה מהחתונה הראשונה בגולן
שמואל סגל, צעיר בן 82, מספר על ליל הקרב על בית המכס הסורי, על המושבה החרבה משמר הירדן ועל ההבנה של יגאל אלון, כבר אז
כל מי שמצדד בנסיגה מהגולן, הסורים ודאי וגם כמה ישראלים, מחפשים את התוואי האמיתי של קו הגבול בין ישראל לסוריה. מה הסיפור של הקו הזה
מדהים לקרוא היום את דעתו הנחרצת של בן גוריון ביחס לשטחים שמעבר לירדן, בכלל זה הגולן: “אילו הועמדה לפניי השאלה: מדינה יהודית בכל מערב ארץ
מספרו המתורגם של גוטליב שומכר, ראשון סוקרי הגולן, עולה כי ההתיישבות הישראלית שהחלה בגולן ב-67′ לא עלתה על אדמות שוממות. למעשה, קטענו בכך תהליך התנחלות
יעקב קפלן, תושב תל אביב, שקרא ב”שישי בגולן” את הכתבות האחרונות על האדמות בחורן, הגיב במכתב וצירף כתבה מפברואר 68′, שהתפרסמה ב”טבע וארץ”. בכתבה מספר
ד”ר חיים וייצמן, לימים נשיאה הראשון של ישראל, ניסח את הנוסח הראשוני של הצהרת בלפור, ההישג המדיני המשמעותי הראשון של התנועה הציונית. וייצמן גם התייצב
הרצח של אחרוני המתיישבים בבני יהודה, האלמנה פרומה ובנה אברהם, סימן את סוף ההתיישבות היהודית בגולן. המאבק על בני יהודה ואדמות ביר א-שגום נמשך עד
הניסיון האחרון להתיישב בצדו המזרחי של הירדן, עלה בתרס”ה. 16 משפחות, תחת חסותו של הבק עבדול רחמן פחה, התחילו טוב, עד שהקדחת כילתה אותם. רעיון
מתוך סיפוריהם של מאירסון ולז’ינסקי, ממתיישבי הבטיחה “הבטיחה, חבל ארץ נפלא וקטלני, בו ‘שואגת’ ימת כנרת אל החוף בנהמת גלים, כשהם פולטים אליו שורשי
גם בתחילת המאה העשרים, נעשו עוד ניסיונות להתיישב בחורן וגם בצפון-מזרח הגולן, בין כביש קוניטרה-דמשק למרגלות החרמון. זה נמשך ממש עד 1946, עת פרש המנדט
דוד ברק, או דאוד אל-ברקוויש, או סתם דוויד’ל, נכדו של יחיאל ברקוביץ, ראש למתיישבי החורן, מספר על ילדות בצל הגירוש ועל הביקור בחורן במשך שלוש
בנובמבר 1895, עלו יהודים חרדיים, יוצאי גלויות ואוהבי ציון, לחורן והקימו יותר מעשר מושבות, לא רחוק מרמת מגשימים של היום הייתה זו מעין “מועצה אזורית
