לכבוד ט“ו בשבט, הלכתי לבקר את רוני לוי, משעל, האיש והקטיף העצמי. יש לו המון זנים של פירות שרק הוא מכיר, עם שמות וטעמים אקזוטיים
בכל פעם שאני כותבת על אנשי הגולן, אני מתפעלת מחדש ושואלת את עצמי איך יכול להיות שלא הכרתי קודם, שלא שמעתי, שלא ביקרתי. כשחיפשתי סיפור מעניין לכתבת ט“ו בשבט, חבר המליץ על רוני לוי, ממושב שעל.
“ההוא מהקטיף דובדבנים?”, שאלתי, “השם נשמע לי מוכר“.
נכון, יש לו דובדבנים, אבל לא רק. רוני הוא חקלאי שמתמחה בחקלאות ייחודית. בתחילת שיחתנו, הוא שואל אם שמעתי על צה. על זרעי צ‘יה שמעתי, אבל לא לצ‘יה הוא התכוון. צה הוא תות עץ סיני.
“רד מון, את מכירה?”
“זה ירח אדום“, אני מתלהבת.
“נכון, את בסדר באנגלית, אבל אני מתכוון לסוג של תפוח אדום ויש לנו גם אגס טיפי, גוזברי, דומדמניות ואוכמניות כחולות“.
את האוכמניות דווקא הכרתי וטעמתי. אז הוא מפסיק לשאול אם אני מכירה, כי הבין שלא שמעתי על כל הפירות המיוחדים שהוא מגדל לקטיף עצמי ותוך כדי, מסתבר לי שרוני הוא לא רק חקלאי, אלא גם יזם. ותיירן. ומדריך טיולי ג‘יפים. ויצרן של ריבות וארטיקים ופירות מיובשים.
רוני עלה עם תיקי אשתו להתיישב בשעל, כשהיישוב עוד היה בראשיתו, במזרעת קוניטרה. רוני ותיקי עזבו עבודה מסודרת ב“רפאל” והחליטו שהם רוצים להתנתק מהעבודה במקום סגור ונקי וליהנות מהאוויר הטוב ומהאדמות של הגולן
הוא גם מדריך חקלאי בחו“ל והוא בעיקר איש הגולן שהגשים את החלום להיות מושבניק וחקלאי, כשעלה עם תיקי אשתו להתיישב בשעל, כשהיישוב עוד היה בראשיתו, במזרעת קוניטרה. רוני ותיקי עזבו עבודה מסודרת ב“רפאל” והחליטו שהם רוצים להתנתק מהעבודה במקום סגור ונקי וליהנות מהאוויר הטוב ומהאדמות של הגולן.
תיירות חקלאית
אני נפגשת עם רוני בביתו שבשעל. בכניסה לבית, עץ קלמנטינות מלא בפירות ותפוז סיני גבוה, גם הוא עמוס בפרי כתום ויפה. בצד החצר, המזקקה החדשה שלו לעראק . הבית חמים ומיוחד, הרצפה מחופת פרקט עץ, המטבח עשוי עץ אגוז, בסלון בוער, תנור עצים וניכר שמדובר במשפחה שמחוברת לאדמה ולשורשים.
אני מתכבדת בקפה שחור ובעוגת פקאנים נהדרת. את הפקאנים, קטפו מהעץ, מיותר לציין. אחרי הקפה, אנחנו יוצאים לסיור. מתחילים במשתלה, שנמצאת בשעל. רוני מנסה להכניס אותי לעולם העצים. יש עצי נוי והרבה עצי פרי והדרים וצמחי תבלין מיוחדים.
למרות הזמן הקצר שיש לי, רוני לא מתאפק ואנחנו עוצרים בדרך אצל ליטל, בחורה צעירה ומיוחדת, שהקימה את “יקב תל“, בשעל, לפני קצת יותר משנה וזה כבר סיפור לכתבה אחרת.
אנחנו ממשיכים למטעי הקיווי. אני מתפעלת מהעץ הנשיר, שכל עליו נשרו, אבל עדיין מלא בפירות. אני קוטפת לי קיווי מהעץ. הם עדיין לא בשלים, אז רוני מציע שאשים אותם בתוך שקית ניילון עם תפוח, תוך יומיים יבשילו ואפשר יהיה לאכול אותם. אני מוצאת אחד בשל וטועמת. מעדן מתוק וטעים כל כך. אנחנו ממשיכים למתקן הקמפינג והקטיף העצמי. זו לא העונה כרגע. עונת הקטיף היא בין מאי לאוקטובר, אבל גם עכשיו, המתחם מרשים ויפה. את פנינו מקבלים תרנגולות וארנבים בפינת החי. רוני מתלהב מתרנגולי ההודו. תראי, תראי. לאורך כל הסיור והפגישה, האיש מלא אנרגיה ושמח להכניס אותי לעולם שלו, עולם של יזם, תיירן וחקלאי, שאוהב את מה שהוא עושה.
היינו עם הילדים בטיול בגרמניה. היה שלט עם תמונה גדולה של גברת עם סלים והילדים ביקשו לראות מה זה. נכנסנו וראינו מטע עם עצי פרי לקטיף עצמי. קטפנו, אכלנו ונהנינו מאוד. הגענו לארץ אחרי הטיול והחלטנו ולממש את הרעיון גם אצלנו
מאיפה הרעיון לקטיף עצמי?
רוני: “היינו עם הילדים בטיול בגרמניה ואז הילדים ראו בצד הכביש שלט עם תמונה גדולה של גברת עם סלים וביקשו לראות מה יש שם. נכנסנו וראינו מטע עם עצי פרי לקטיף עצמי. קטפנו, אכלנו ונהנינו מאוד. הגענו לארץ אחרי הטיול והחלטנו ולממש את הרעיון גם אצלנו.
“בהתחלה נטענו מעט עצים. עם השנים, זה התפתח והתרחב. אנחנו מציעים חוויה של תיירות חקלאית. אנשים שמגיעים מהעיר מאוד מתלהבים לקטוף, לאכול מהעץ, להרגיש את האדמה ולהיות חקלאים לרגע. הם מקבלים סלי קש ומסתובבים וקוטפים. זו חוויה מיוחדת.
“יש לנו בחלקה מגוון רחב של עצים. דובדבנים ותאנים, ושזיפים וקיווי, ותותי שדה ואוכמניות ועוד המון סוגים של פירות וגם גינת ירק לקטיף. בנוסף לזה, זיהינו צורך של אנשים גם למקום לינה בטבע, אז בנינו מתחם קמפינג ללינת שטח ופיקניק ואנחנו גם עושים טיולי ג‘יפים, טיול סאפרי לילה.
“יש גם קפיטריה ודוכן מכירות של כל המוצרים שאנחנו עושים מהפירות. אנחנו מייצרים ארטיקים מפירות טבעיים, וישניה – משקה אלכוהולי, ליקרים וריבות. אנחנו גם מייבשים פירות וירקות במתקן ייבוש, או על הגג ומכינים עוגות פרי. אפילו חומץ בלסמי אנחנו מייצרים. אנחנו מגדלים את הפירות, אנשים באים לקטוף, אוכלים, נהנים, לוקחים אתם ובנוסף, אנחנו גם מייצרים מבחר מוצרים מהם. שום פרי לא נזרק אצלנו. לכול יש שימוש“.
הכול
הילדים שגדלו בינתיים שותפים לעניין?
רוני: “יש לנו שלושה ילדים, שניים גרים לידינו בשעל והם שותפים. בן אחד גר בחו“ל וגם הוא יזם בעל עסק גדול. לכל אחד מבני המשפחה, יש תפקיד. תיקי היא המנהלת, הבת מתעסקת בשיווק וביח“צ, הגברים בחקלאות ובטיולי ג‘יפים. מדובר בעסק משפחתי, שכולם אוהבים ומחוברים אליו“.
הקורונה השפיע עליכם?
“בטח שהשפיעה. אנחנו עסק תיירותי והכול נעצר. אין תיירות והמדינה עוזרת בכאילו.
בין סגר לסגר, המשק נפתח והיו אצלנו כאלף איש כל יום, אז גם בשנת קורונה, הגיעו הרבה מאוד אנשים. כרגע, אנחנו עושים תכניות לימים של אחרי, זה ייקח עוד הרבה זמן עד שנחזור לשגרה מלאה, אבל אנחנו יודעים שיהיה טוב בסוף
למזלנו, בין סגר לסגר, בדיוק בעונה של הקטיף, המשק נפתח והיו אצלנו כאלף איש כל יום, אז גם בשנת קורונה, הגיעו הרבה מאוד אנשים. כרגע, אנחנו עושים תכניות לימים של אחרי, זה ייקח עוד הרבה זמן עד שנחזור לשגרה מלאה, אבל אנחנו יודעים שיהיה טוב בסוף. אנחנו נהיה בין הראשונים בעולם שנצא מזה“.
מה אתה הכי אוהב בגולן?
“את האוויר, האווירה, הטבע, אבל בעיקר את האנשים. יש פה הרבה אנשים טובים ועזרה הדדית שאין בשום מקום אחר. גם המטיילים שמגיעים אלינו מאוד מתלהבים מהטבע ומהאנשים שבגולן“.
מה היית מציע לחקלאי מתחיל?
“חייב להתמיד ולאהוב את מה שהוא עושה. חקלאים יש הרבה, אבל המצליחים הם אלה שלומדים, מתמקדים ומשקיעים בתחום שלהם“.
רוני לוי, משעל, הוא הישראלי היפה. חצי יום אתו זו ממש טעימה קטנה. הוא חייב לי עוד לפחות יום טיול, לראות ולשמוע. הוא איש מעניין וחם, בעל ידע רחב, חקלאי ויזם בנשמתו, ששמח גם לשתף.
בסיום פגישתנו, כשאני שואלת אותו, מה מכל מה שהוא עושה הוא הכי אוהב, הוא עונה לי בלי לחשוב: הכול.
