הקונספציה היא שהסכסוך הוא תוצאת הכיבוש וסיום הכיבוש יביא לסיום הסכסוך. “רק תצאו מהשטחים ויהיה טוב, הו יהיה טוב, כן”. שיר יפה. קשר למציאות – יוק
“עזה תהיה סינגפור של המזה”ת”. זוכרים? זו הייתה הבטחתו של שמעון פרס ערב ההתנתקות. המדהים הוא, שהוא אמר זאת 12 שנים אחרי אוסלו, שבעקבותיה הוא הבטיח: “תמו מאה שנות טרור”. העניין אינו פרס. העניין הוא הקונספציה. ניסח אותה יהונתן גפן בתמצית: “רק תצאו מהשטחים ויהיה טוב, הו יהיה טוב, כן”.
הקונספציה היא שהסכסוך הוא תוצאת הכיבוש וסיום הכיבוש יביא לסיום הסכסוך.
קונספציה המנותקת מכל הקשר היסטורי, של סכסוך שימיו כימי הציונות. מיום שהעם היהודי החל לחזור לארצו, החלו ערביי ארץ ישראל להילחם כדי לסכל את המהלך הציוני. ב-1920, התנפלו הערבים על היישוב היהודי ומאז, זו אותה המלחמה. מלחמה אחת. מלחמת השחרור שלנו.
הקונספציה נוסתה בהסכם אוסלו. נוסתה והתנפצה. נוסתה שנית בהתנתקות ושוב התנפצה. בשבת השחורה של מתקפת חמאס, היא התרסקה סופית.
ב-1994, ביישום הסכם אוסלו, ישראל נסוגה מהעיר עזה ומשאר ערי הרצועה. ב-2005, ישראל נסוגה לקווי הארבעה ביוני, עד גרגר החול האחרון, עקרה את כל היישובים וגירשה את כל הישראלים, עד הישראלי האחרון וכנבואתו של דרוויש, גם את מתינו לקחנו אתנו.
מה הובטח לנו? ברגע שנעזוב, לא יהיה להם שום תירוץ להילחם בנו. כל העולם עמד בתור כדי להשקיע ברצועת עזה ולהפוך אותה לסינגפור. בראש העומדים בתור – אנחנו. אם רק תיירה יריה אחת מעזה, הבטיח שרון, הפעם נוכל להכות בהם ללא רחם, בלי כל המגבלות שהיו לנו כשישבנו שם ועם גיבוי בין-לאומי מלא.
ראינו. ראינו מה קרה שם אז ומה קרה מאז. כאשר הזכרנו איך מאז ההתנתקות חצי ישראל מטווחת ברקטות, ואלפי רקטות שוגרו, התשובה היא: כן, אבל יש פחות הרוגים מכפי שהיה לפניה. כן. גם את זה ראינו. בשמחת תורה.
עומק אסטרטגי
למה? למה הם תוקפים אותנו אחרי שנסוגונו? למה הם לא פיתחו את רצועת עזה, אלא הפכו אותה לבסיס תוקפנות וטרור? כי הם לא נאבקים נגד כיבוש של שטח זה או אחר. כאשר הם מדברים על מאבק נגד הכיבוש, הם מתכוונים לתל אביב ולחיפה. הכיבוש הוא מדינת ישראל. הם מדברים על ה”שיבה”, כלומר הם אינם רוצים לחיות לצדנו, אלא במקומנו. לכן, גם לאחר שנסוגונו לחלוטין הם חינכו, אילפו ואימנו דורות עומק אסטרטגי – ילדים, תינוקות, נשים, זקנים. בשמחת תורה, הם מימשו את החינוך שקיבלו.
ישראל אינה יכולה להתעלם מהאיום הדמוגרפי, שמסכן את ייעודה כמדינה יהודית בעלת רוב יהודי מוצק לדורות. לכן, אין להחיל את הריבונות על האזורים המאוכלסים במיליוני פלשתינאים. קיומה של רשות פלשתינאית מפורזת, כאשר יש לצה”ל חופש פעולה בתוכה, זו הדרך הנכונה בעתיד הנראה לעין. זהו המצב ביהודה ושומרון מאז “חומת מגן”. “חומת מגן” הייתה מבצע מוצלח מאוד, אך ב”חומת מגן” היה מחדל ביטחוני חמור. אני יכול להעיד עליו באופן אישי. בשלב השני של “חומת מגן”, גויסתי בצו 8 לפעולה ברצועת עזה. החטיבה שלי, חטיבת הצנחנים הדרומית, הייתה אמורה להיכנס לציר פילדלפי, יחד עם כוחות הנדסה. שעות ספורות לפני שנכנסנו, הפעולה בוטלה. זו בכייה לדורות. אילו בוצע מבצע “חומת מגן” ברצועת עזה, יכולות האויב בעזה היו כדוגמת יכולותיו ביו”ש.
במשך שנים הטפתי ל”חומת מגן” ברצועת עזה ולהחזרת חופש הפעולה של צה”ל ברצועה. מבצע כזה אינו רלוונטי אחרי אירועי השבוע. כעת, יש צורך בפעולה כזו, שהעזתים יראו ב”חומת מגן” קייטנת נופש וספורט. יש להכות בהם מכה שלא נראתה כמוה במזה”ת מעולם. על חורבות עזה ועל חורבות חמאס, אפשר יהיה להעבירה לשליטת הרש”פ, כאשר חופש הפעולה של צה”ל וכוחות הביטחון נשמרים וציר פילדלפי הוא בידי ישראל.
עומק אסטרטגי
קונספציה נוספת שמתה בשמחת תורה, היא הטענה שבמאה ה-21 אין משמעות לשטח ולעומק אסטרטגי. אחרי אירועי השבת השחורה, איש לא יוכל לחזור על השטות הזו.
כה כתב שמעון פרס, בספרו הגאוני “המזרח התיכון החדש”: “מה ערך יש למרחב ולמכשולי הקרקע, שעליהם התבססה תפישת ההגנה הקלאסית – להרים, לנהרות, למדבריות – אם הטיל טס מעליהם בדרך אל היעד שנקבע לו?” אני זוכר נאום שלו, שבו אמר בסרקזם, תוך לעג יהיר ומתנשא כלפי “אנשי האתמול”: “האם הטיל יעצור מעל שמי קיבוץ מרום גולן ויבקש ממזכירות הקיבוץ אישור להמשיך במעופו?”. נורא מצחיק. ספר את הבדיחה הזאת בבארי, בניר עוז, בכפר עזה.
נסיגה לקווי 4.6.67 ביו”ש, כפי שנסוגונו מרצועת עזה, תהפוך את גוש דן לעוטף עזה 2. המרחק מגבול עזה לאופקים כפול מהמרחק מן הקו הירוק לים. מתקפה כמו זו שחווינו מגבול עזה, לו באה מיו”ש, הייתה מביאה לאלפים רבים של נטבחים בתל אביב ובנותיה, בפתח תקווה ונתניה.
מישהו עוד מעלה היום על דעתו הגנה על מדינת ישראל בכביש 6?
ישראל אינה יכולה לוותר על עומק אסטרטגי. הירדן חייב להיות גבולה המזרחי של ישראל, ובלשונו של רבין, בנאומו האחרון בכנסת, שבו הציג את הקווים האדומים שלו במו”מ על הסדר הקבע – “בקעת הירדן במובן הרחב ביותר של המושג”. יש להחיל את הריבונות הישראלית על בקעת הירדן רבתי וליישב אותה וכך הרש”פ תהיה רשות מפורזת אוטונומית, שלא תוכל לסכן את מדינת ישראל.
וכעת, אחת המטרה – לנצח במלחמה. ניצחון קטלני, שייצרב לדורות בתודעתו של כל אדם במזרח התיכון.
