היא מטפלת במגע לריפוי גוף ונפש. למדה רפלקסולוגיה, עיסוי שבדי, אקופרסורה, כוסות רוח ועוד, “אבל כשלמדתי בפעם ראשונה לגעת ברחם ובבטן, משם הכול השתנה. הרגיש לי שהגעתי ליעד”. האורחת שלנו לשבת היא ורד אדרעי, מחד נס
קצת על עצמך
“ורד אדרעי, בת 46, רעיה ואימא לארבעה מתוקים”.
איפה נולדת וגדלת?
“גדלתי בקצרין, כשהעיר הייתה יישוב קטן ואינטימי, שכולם מכירים את כולם. היה מופלא לגדול עם הטבע מסביב ובית הספר הקטן – בית הספר ‘גמלא’, מה שהיום זה ‘מרכז צעירים’. הבריכה הייתה כמעט פרטית, כי היינו יחסית מעט אנשים בקצרין. ילדות של משחקים בשכונה ובערבים נפגשים במקלט לשחק, או לערב דיסקו. כל השנים היה לנו חוג ריקוד מעולה, בזכותו הייתי רקדנית.
“לאחר טיולים רבים של אחרי צבא, החלטתי לחזור לגולן, ללמוד ולחיות, כי אין מקום מושלם ממנו לגדול בו”.
מגורים
“כבר 18 שנה, שאני מתגוררת עם משפחתי ביישוב המקסים חד נס”.
עיסוק
“מטפלת במגע לריפוי גוף ונפש. משלבת מגע עם דמיון מודרך והתמקדות. ההתמחות והאהבה שלי היא טיפול בנשים ועיסוי בטן ורחם (סובאדה, אנפוקו). טיפולים לפוריות, איזון הווסת, גיל המעבר ועוד…
“כבר 20 שנה, שאני מטפלת ומעבירה סדנאות מגע לאימהות ותינוקות, אימהות ובנות-מצווה וסדנאות לעיסוי רחם עצמי – ‘סובאדה’.
“במשך השנים, למדתי טכניקות מגע שונות – רפלקסולוגיה, עיסוי שבדי, אקופרסורה, כוסות רוח ועוד, אבל כשלמדתי בפעם ראשונה לגעת ברחם ובבטן, משם הכול השתנה. הרגיש לי שהגעתי ליעד”.
איך נראה יום שישי שלך?
“ביום שישי, אנחנו מבלים בבישולים מיוחדים שלי או של בעלי לשבת. אנחנו מזמינים משפחה אהובה ואוכלים יחד. ההורים שלי גרים בקצרין והמשפחה של בעלי רובה בגולן, אז נפגשים הרבה וזה משמח”.
מה אוכלים בשבת?
“בחורף, חמין עם גריסים, מה שכולנו הכי אוהבים. ממש איך שקמים בבוקר, פותחים את הסיר וכך כל כמה שעות אוכלים עוד קצת. בקיץ, יותר קישים של תרד, או פשטידה הונגרית שנקראת ‘רוקוטקרומפלי’, שהיא הכי פשוטה והכי טעימה – מבית סבתא פייגה (שגם גרה בקצרין, עד שנפטרה לפני מספר שנים) – תפוחי אדמה, ביצים ושמנת חמוצה בתנור. מתכון מושלם לשבת בבוקר, עם סלט מרענן”.
זיכרון ילדות משבת
“בשבתות של ילדותי, הכי זכורים לי הטיולים עם ההורים שלי. צילה וגבי פלד. שניהם צלמים המוכרים מחנות הצילום בקצרין, שנסגרה בשנים האחרונות. הם אהבו כל כך לטייל ולצלם בטבע. זה היה הדבר שהכי שימח אותם וגם אותי ועד היום, אני מתענגת על הזיכרונות וטיולים בטבע מאזנים אותי ומשמחים אותי”.
מה עושה בשעות הפנאי?
“את שעות הפנאי שלי אני אוהבת להעביר עם חברה טובה, שאפשר לדבר אתה באמת, או בהאזנה למוזיקה וריקוד בבית בסלון, גם אמבטיה חמה-חמה עם צמחים מהגינה עושה לי לאחרונה ממש שמח, בלב ובגוף”.
איך את מתמודדת עם המלחמה?
“כשהמלחמה התחילה, הייתי בהלם איזה שבוע. זה היה שוק. עשיתי רק מה שהייתי חייבת וזהו. לא יכולה מעבר לזה כלום. אט-אט, אחרי שבועיים בערך, הצלחתי להתרומם, ולנשום ולהניע את עצמי. בתחילה, היו רגעים של שבר ובכי, חוסר תחושה וניתוק מהכול. זו הייתה הדרך של הגוף שלי לראות ואז רגע להדחיק. עד שהצלחתי, בעזרת עיסוי עצמי, וטיפול מגע של קולגות נפלאות, להגיע למצב של איזון פנימי, שמאפשר להכיל את הסיטואציה ההזויה לגמרי שלא דמיינתי שנגיע אליה בדור שלנו, ואני נכדה לניצולת שואה ושמעתי הרבה סיפורים.
“כשהגוף והנפש התחזקו, הרגשתי רצון לעשייה למען מי שזקוקה. התחלתי להתנדב במקומות של מפונים ולטפל במפונות שהגיעו לאזור סובב כנרת וגם להכין רשימות מטפלים ולקשר בין מטפלים לאנשים שרוצים וצריכים טיפולים. כך העשייה עזרה לי לרומם את הרוח, גם שלי וגם של הסביבה”.
מהו החלום שלך?
“החלום שלי הוא שישראל תיהפך למקום של אהבה, חמלה ואחדות. שעם ישראל יבין שכולם חשובים באותה מידה ולכל אחד יש תפקיד וכל התפקידים חשובים. הלוואי שימצאו שיטת ממשל חדשה, שתגרום לאחדות בעם ולא לפילוג. שיטה שתחבר את המשותף ותדגיש אותו ותכבד את השונה ותראה את היתרונות והתרומות שלו. הלב שלי חולם על זה והרחם מבקש לברוא את המציאות זו של אחדות בשביל כולנו”.
מה את מאחל לעצמך?
“מאחלת לעצמי שהשנה תהיה לנו יותר אנרגיה של חמלה, אהבה ללא תנאי, ביטחון, אדמה יציבה ופורייה… אמן”.
