השבוע, היינו בחתונה, לכמה שעות, התנתקנו מצער התקופה והרגשתי שזה בסדר שמותר לנו לשמוח והייתה לי תפילה שהשמחה הזאת תפתח פתח לעוד הרבה שמחות
השבוע, היינו בחתונה של בן של חברים טובים. אני מאוד אוהבת חתונות וכשזה של אנשים שקרובים ללבי, אז אני עוד יותר מתלהבת ומתרגשת. אני אוהבת כלות יפות ואת המבט הזה של החתן והכלה, רגע לפנֵי, אני אוהבת את שמחת החתונה, להקה טובה, חברים שמשמחים. אני אוהבת את המפגשים המשפחתיים, או החברתיים, אני אוהבת קבלות פנים שוות, עם אוכל טעים. בקיצור, חתונה היא אירוע שאני מאוד אוהבת מכל הבחינות. קצת קשה לי בחתונות שהמוזיקה מוגזמת באווירת פאב, אבל זה כנראה מפאת גילי…
האמת היא שלמרות שכבר הרבה זמן לא הייתי בחתונה, לא ידעתי איך זה ירגיש הפעם, כשאנחנו שרויים בצער שהביאה אתה המלחמה הזאת. בכל בוקר, אני מרגישה מחדש שאני צריכה כוחות להניע את עצמי לשגרה. לחייך, להאיר פנים, להיות בסבלנות ולעשות את כל המטלות. כי בפְנים, התחושות כבדות והלב עצוב ואנחנו לא במוד של שמחות, בשלושת החודשים של המלחמה. כשיש אלפי שמות של הרוגים, עם משפחות שלא יחזרו להיות מה שהיו, זה כבד מנשוא.
אז באמת לא ידעתי אם נצליח לשמוח וליהנות בחתונה כמו שאני אוהבת, כמו שהיה פעם, לפני המלחמה. אבל בגלל שזו חתונה של אנשים אהובים, רציתי לשמוח אתם. לבשתי שמלה יפה וזה כבר שיפר לי את ההרגשה ויצאנו לדרך. החתונה הייתה בירושלים והנסיעה לקחה קצת יותר זמן מהרגיל, אבל הגענו בזמן לחופה וכשראיתי את אלון החתן, עומד מתחת לחופה שמח ומתרגש מהמעמד, התרגשתי ואפילו זלגה לי דמעה. הפעם, זאת הייתה דמעה של התרגשות שמחה. עם נעימות “השמח תשמח רעים אהובים”, הרגשתי שמשהו בלב השתחרר לי. אלון הוא גם בן של חברים וגם חבר ילדות של שיאל שלנו וזה היה מרגש במיוחד. אני עוד זוכרת אותם במעון והנה הם גדלו והפכו לבחורים שמתחתנים ובונים בתים.
זה בסדר?
זאת הייתה חתונה שמחה, עם להקה מעולה, שניגנה ושרה בעוצמה. הרגשתי כאילו הם מתאמצים יותר להוציא אותנו מהדכדוך ודואגים שתהיה אווירה טובה. החברים שרקדו ושימחו את החתן והכלה שימחו גם אותי וזה לגמרי מילא לי את הנשמה. האוכל היה טעים והחברים בשולחן הוסיפו טעם נחמד לאווירה. לכמה שעות, התנתקנו מצער התקופה והרגשתי שזה בסדר שמותר לנו לשמוח על עוד בית שייבנה והייתה לי תפילה שהשמחה הזאת תפתח פתח לעוד הרבה שמחות.
בדרך חזרה הביתה, שמענו ברדיו שהיו אזעקות באזורים רבים במרכז. מהר מאוד החזירו אותנו לרוח התקופה. האיש אוהב לשמוע רדיו בנסיעות, אני פחות… אז העדפתי להירדם, ולא לשמוע את הידיעות. התחשק לי להישאר בהיי של האירוע.
למחרת בבוקר, התעוררתי על אדי שמחת החתונה. חשבתי לעצמי שאנחנו זקוקים להרבה יותר שמחות, דווקא בתקופה הזאת. צריכים להיאחז בחיים, בבנייה של בתים ולמצוא רגעים משמחים שממלאים לנו את הלב.
באותו יום, כשחברה הזמינה אותי לקפה, שמתי לב שגם את זה מזמן לא עשיתי. יצאנו יחד לבית קפה נחמד עם קפה טוב ומתוקים מעולים ואווירה והיה לנו בילוי קטן נחמד. החברה שאלה אם זה בסדר שאנחנו יוצאות לבילוי קטן, בזמן שהבנים שלנו לוחמים. עניתי לה שהילדים שלנו זקוקים לנו שפויות וחזקות ואין ברירה, בשביל עצמנו ובשביל המשפחה שלנו, אנחנו חייבות כוחות. אם עצירה קטנה לקפה עושה לנו טוב, אז אנחנו חייבות את זה למען כולם ואנחנו לרגע לא שוכחות את מי שאינם ואת מי שלוחמים למעננו ויחד עם זה, אנחנו צריכות לזכור שהחיים חזקים וחייבים לחיות, למצוא סיבות לשמוח והלוואי שלי ולכם יהיו הרבה שמחות בקרוב.
