אין יותר טעים מפרי שקטפתי בעצמי מהעץ, או מירק שגדל בגינה והשתמשתי בו לסלט, או לבישול
אני מאוד אוהבת את עצי הפרי שיש לנו בגינה. אין יותר טעים מפרי שקטפתי בעצמי מהעץ, או מירק שגדל בגינה והשתמשתי בו לסלט, או לבישול. לפעמים, אני חולמת לחיות בחווה, עם בוסתני פירות וגינת ירק ענקית ובחצר מסתובבות עזים לחלב ותרנגולים לביצים ויש כרם ליין ויקב קטן והכול נעשה במקום.
השנה, אני מצפה לט"ו בשבט עם ברכה אמתית והודיה על השפע שהעצים נותנים לנו, עם הידיעה ששום דבר לא מובן מאליו ועם הבנה שהחיבור הזה שלנו לאדמה הוא ברכה גדולה ויש לי חלום להתחבר יותר
בינתיים, אני נהנית מהשכמת הבוקר של התרנגולים של השכנים והעִזה שמסתובבת לנו ליד הבית ומגינת הירק של השכן ומעצי הפרי בגינה שלנו ושל השכנים. מאז שהתחלתי לחלום על החווה, והמתבגרת התחילה לדבר על הרצון שלה ללמוד בבית ספר שעובדים בו בחקלאות, פתאום שמתי לב שט"ו בשבט המתקרב מקבל משמעות מיוחדת. אומנם תמיד הוא היה עבורי חג לאילנות, ועשינו סדר משפחתי עם פירות ויין וברכות, ופעם בכמה שנים נטענו עץ בגינה, ופרחים, אבל זה היה בעיקר בשביל לציין את היום ובשביל הילדים. השנה, אני מצפה לו עם ברכה אמתית והודיה על השפע שהעצים נותנים לנו, עם הידיעה ששום דבר לא מובן מאליו ועם הבנה שהחיבור הזה שלנו לאדמה הוא ברכה גדולה ויש לי חלום להתחבר יותר.
עם השנים, אני אולי קצת מתקמטת בעור הפנים, אבל הלב שלי נפתח לאירועים וחגים שפעם לא הייתי עושה מהם עניין מיוחד. חגגתי אותם כי צריך והתרגלנו. לאחרונה, כל חג בלוח השנה עושה לי שמח בלב. גם החורף, שהיה העונה הכי לא–אהובה עליי, שהייתי מעדיפה לישון בה ולהתעורר עם בוא האביב, הפך לעונה שאני אוהבת. לא כי פתאום אני אוהבת שקר לי, ממש לא. אני עדיין מעדיפה שמש זורחת וחולצה קצרה וכיף לי כשחם לי. אבל למדתי להסתכל על היופי של הימים הגשומים ולאהוב את החורף, כי הוא ברכה וטוב לאדמה וגם כי יותר כיף לשתות קפה חם כשקר בחוץ. אני שמחה לראות שיורד הרבה גשם, ומתרגשת לראות את הזרימות ואת הירוק והפריחה של אחרי הגשם.
בזכות החקלאים
בזמן האחרון, יש תופעה חדשה של פרות שמסתובבת באופן חופשי בכביש הגישה למושב שלנו. מסתבר שפרות הבקר פורצות את הגדרות והשערים ששמו במיוחד כדי שהן לא יברחו, כי הם רעבות ומחפשות אחר עשב למאכל. בעונה הזאת, הן אמורות לאכול את העשבייה בשטח הפתוח והשנה, לצערן ולצערנו, הגיע ט"ו בשבט ולא ירדו מספיק גשמים. בינתיים, ברוך השם, תפילותינו נענו והשבוע ירדו כמויות יפות של גשם ואני שמחה ובטוחה שהפרות מבסוטיות וגם החקלאים.
חקלאות זה קצת כמו ספינת הימורים. לתנאי מזג האוויר השפעה מכרעת על העסק שלהם. כשאין גשם, זה משפיע על הגידולים, יורד ברד, או שיש קרה מוגזמת, או רוחות, גם זה יכול לפגוע ביבול. אבל למרות הקשיים, התנאים וההימור, כל החקלאים שפגשתי אוהבים את האדמה ומחוברים אליה בנפשם והם משכימים כל בוקר, עם שיר בלב ותפילה שהגשם ירד בעתו בברכה ושהאדמה תיתן פריה.
החקלאים הם החלוצים שלנו, בזכותם, אנחנו נהנים מהפירות שהשתבחה בהם הארץ, בזכותם, יש לנו חיטה ללחם, פירות, ירקות, חלב, בשר ויין. חקלאות זו משימה לא פשוטה ומשמעותית לחיינו וכשחושבים על זה לעומק, פתאום ט"ו בשבט מקבל משמעות עמוקה וחזקה יותר והוא הפך להיות עבורי ממש חג שמח. על כל פרי שנאכל בסדר ט"ו בשבט המשפחתי נברך ברכה אמתית ונהיה בהודיה על טוּבה של הארץ ושל האדמה.
