ביום שלישי האחרון, כשכל הילדים חזרו לגן, התחיל הבוקר בטלפונים. “נו, את מתאוששת?”, “גם את מרגישה עייפה?”, “אני מרגישה שעבר עליי טרקטור”. כן, פורים עבור אימהות הוא מירוץ מטורף בין נצנצים ואיפור ילדים מרוח על ספות, בין טוטו וטול ובין גלימות של גיבורי על, תלוי מי נמצא בבית.
אצלנו הייתה נסיכה שהיא בעצם פיה שהיא בעצם מלכת הפרפרים. או בקיצור, המיטב של “מקס סטוק”. המוטיב השולט היה ורוד מנצנץ, לא משנה באיזה פורמט. חצאית טוטו ורודה מאד שנראית מרחוק ואם משקיפים עליה מהרי הגליל ניתן להבחין במיקומה המדויק, בגד גוף כסוף (עם עיטורים ורודים כמובן), כתר ורוד עם פרפרים והמון נצנצים. על הפנים, כן, ניחשתם, עוד קצת (הרבה) נצנצים.
אז איך אסכם את פורים? היה מאתגר, מעייף, מרגש כמו כל שנה וורוד מדי. העתיד אני מקווה, יישאר ורוד בעיקר בהרגשה וכולי תקווה שבשנה הבאה נעבור לצבע אחר – אולי טורקיז. ומה נותר לי להגיד לאימהות כמותי שצריכות עכשיו חופשה? קחו את השבועיים הבאים בקלות כי תכף בא חופש פסח – הדינוזאור של החגים.
על ספר אחד שעושה חשק לטייל
ב-Wild או “הולכת רחוק” של שריל סטרייד, ספר שכיכב ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס במשך חודשים ארוכים והפך לפני שנה לסרט בכיכובה של ריס וויתרספון, יוצאת הגיבורה למסע ארוך מנוואדה ועד קנדה.
דרך צרה וארוכה שעוברת בין נופים קסומים ויוצרת הזדמנות למסע לגילוי עצמי. כך היא מתמודדת – עם מות אמה, עם הגירושין, עם התמכרות, עם הריון שעליו ויתרה, עם התחושה שהיא חייבת לעשות עם עצמה משהו ומהר.
זהו ספר שעושה חשק לקחת תרמיל, לארוז אותו בהגיון ולצאת לדרך. לפעמים אני מדברת עם חברות על גיל 40 המתקרב ומה שעומד לקרות בו, אנחנו מדברות על שביל ישראל, אולי טיול בסקנדינביה, אולי מלכת המדבר.
ספר מומלץ מאד לא רק בואכה גיל 40, אלא בכלל, למי שאוהב מסעות שמתחילים מהנפש ונגמרים בחיבור אליה ואלינו.
על האח ולאן שהגענו
יצא לי לעקוב אחר כל העונות של “האח הגדול” ואני לא מתביישת בכך. זה קרה לא פעם כי מישהו שהכרתי נכנס לבית הזה, או כי מישהו שמישהו שאני מכירה נכנס או פשוט כי כולם דיברו על זה. כשכתבתי וערכתי מדור טלוויזיה הייתי צריכה לראות את זה כי הייתי חייבת.
עכשיו מתקרבים לשלבי הסיום של העונה האחרונה של “האח הגדול” בקשת, רגע לפני שהתוכנית עוברת לזכיינית אחרת. העונה הזו היא תת רמה לא פחות מאלו שקדמו לה ואולי אף יותר.
העברית כשפה יפה כמעט ולא קיימת, המקלות בגלגלים עבים וכואבים מתמיד והויכוחים נוראיים, הדמויות – ממש מטופשות. ובעיקר, הבושה היא לא בכך שאנחנו צופים בעניין הזה, אלא במה שקורה ומתרחש בו – גזענות, תחמנות, חוסר כבוד, שפה מזעזעת.
על רגע מתוק
בראוניז קשיו. להיט בכל פיקניק עם חברים. בבלוג שלי זהו אחד המתכונים הנצפים ביותר. בראוניז נימוחים, מתוקים, טעימים עם טוויסט של קשיו שמוסיף עוד שכבת טעם נפלאה.
מה צריך לבראוניז בתבנית מרובעת 20X30 ס”מ?
200 גרם שוקולד מריר איכותי, רצוי 60% מוצקי קקאו ומעלה
180 גרם חמאה
2 ביצים בגודל L
חצי כוס סוכר חום
כוס קמח לבן רגיל
כוס קשיו קלוי ומלוח
(אם אתם לא קונים קשיו קלוי מוכן, קולים קשיו טבעי על תבנית יבשה עם מעט מלח גס, ב200 מעלות, כ-10 דקות)
אופן ההכנה:
מחממים את התנור ל-170 מעלות ומשמנים את התבנית.
ממיסים שוקולד וחמאה על בן מארי (אפשר גם במיקרוגל) ומערבבים מעט. מניחים להצטנן כמה דקות.
בינתיים מערבבים בקערה קטנה את הביצים עם הסוכר.
מוסיפים את הביצים והסוכר לשוקולד ולחמאה תוך כדי תנועות ערבוב עד שהתערובת חלקה.
מנפים באמצעות מסננת או נפה את הקמח אל תערובת הביצים ומקפלים פנימה עד שהתערובת חלקה ואחידה.
קוצצים את הקשיו: מחצית מהכמות קוצצים גס ואת החצי השני דק.
מוסיפים את הקשיו הקצוץ דק ומערבבים היטב.
מעבירים את התערובת אל התבנית, משטחים ומפזרים למעלה את הקשיו שנקצץ גס.
אופים כ-20-25 דקות, עד שנוצר קרום פריך והתערובת יציבה (המבחן הטוב ביותר: קיסם שמוכנס לתוך העוגה יוצא החוצה עם מעט פירורים לחים).
לינק לאתר שלי: http://www.noastirling.com/
