תושבי הגולן התגייסו מידית ובעוצמה למען הפליטים הסוריים וילדיהם. יוזם המהלך, אלי מלכה: “התרגשתי לראות את ההתגייסות המלאה של תושבי הגולן, שלקחו את המשימה עליהם מכל הלב, גייסו ואספו ציוד והכינו שקיות אישיות לילדי הפליטים, כדי לספק להם רגע של שמחה בכאוס הגדול”
דנה הראל
כשמדברים על “רוח הגולן”, שנושבת בקרב הקהילה שלנו, זו לא סתם אמירת קלישאה. אין ספק, שיש כאן משהו מיוחד, מלא בערכים ונתינה. השבוע, ראינו את זה בעוצמה, בהתגייסות יוצאת הדופן למען הפליטים בסוריה וילדיהם.
הכול החל ביוזמה של ראש המועצה האזורית גולן, אלי מלכה, ששמע כמו כולנו על בריחה של פליטים סוריים, מאזורי הקרבות בין צבא אסד לארגונים האסלאמיים, אל אזור החיץ ליד גדר הגבול עם ישראל. חסרי כול הם הגיעו וצה”ל התגייס מיד ובאמצעות מִנהלת “שכנות טובה”, העביר משאיות עם ציוד בסיסי לשהייה והקמת מחסה – אוהלים, שמיכות, מזון יבש, כלי אוכל ועוד.
אלי מלכה לא נותר אדיש. הוא החליט ליזום מבצע לגיוס ציוד משלים, כמו יריעות צל להקמת מחסות, ביגוד וכלי אוכל וגם – הכנת שקיות אישיות לילדי הפליטים, שיכללו ממתקים ומשחקים, צבעים וחוברות צביעה ועוד.
“במשך שש שנים, מתרחשת בסוריה מלחמה אכזרית, אשר גובה את חייהם של מאות אלפים והעולם שותק אל מול הזוועה”, אומר מלכה. “מי שעומד וצופה במחנה העקורים, שהוקם מטרים ספורים מהגבול עם הגולן, לא יכול להישאר אדיש. הם ברחו משדות הקטל והתמקמו ליד הגבול עם ישראל ובמצב אבסורדי, אנחנו לא כבר מדינת אויב עבורם, כי האויב בא מתוכם. הם נצמדים אלינו ומכאן הם מקבלים את ההגנה ואת האמצעים הבסיסיים לקיומם.
“כתושב גולן, אני חש מחויבות מוסרית, בהתאם לערכים שלנו, לשלוח סיוע הומניטרי ועד כמה שניתן, לבנות מערכת יחסים אנושית, עם אלה שיהיו תמיד שכנינו בצדו השני של הגבול. התרגשתי לראות את ההתגייסות המלאה של תושבי הגולן, שלקחו את המשימה עליהם מכל הלב, גייסו ואספו ציוד והכינו שקיות אישיות לילדי הפליטים, כדי לספק להם רגע של שמחה בכאוס הגדול. מעשה כזה מלכד אותנו כקהילה, בעשייה משותפת למען אלה שהחיים מעמידים אותם במציאות אכזרית. אנו מודים לצה”ל ולמנהלת ‘שכנות טובה’ על הסיוע באיסוף ובהעברת הציוד לפליטים”.
דיטי טבנקין, עין זיוון: “יש כאב לב שהיה ונמצא והבנה של הסוראליסטיות של המצב ולכן זה מנחם, שיש דרך של נתינה לעזור ולעשות למענם את המעט שאנחנו יכולים – כל מה שנוכל לעזור, אנחנו שם, באופן מלא. זה סיפוק גדול וזה מבורך”
דרך של נתינה
מרגע שפורסמה הפנייה של ראש המועצה לתושבים, קיבל עליו אגף הקהילה במועצה, בהובלה של מנהלת האגף, סיגל גלבוע ומנהלת המחלקה לפיתוח קהילתי, רותם קבלו, את המשימה לרכז את הפרויקט. בכל יישוב מונה רכז מתנדב, שריכז את הפעילות היישובית.
כך, תוך ימים ספורים, התקיימו בכל היישובים פעילויות קהילתיות, חינוכיות, מהגיל הרך בקייטנות ובבתים , דרך הנוער ועד הגיל השלישי. הוכנו השקיות האישיות ונאסף הציוד. חלקם הוסיפו ברכות בערבית לילדי הפליטים. הידיעה על הפעילות של תושבי הגולן פשטה גם ברחבי הגליל ויישובים נוספים פנו אל המועצה בבקשה להצטרף ליוזמה. במועצה נפתח מחסן לאיסוף ארגזים ושקים ומספר יישובים, חנויות ומפעלים שלחו גם הם ציוד משלים.
דיטי טבנקין ריכזה את הפעילות בעין זיוון: “הייתה הירתמות מידית ורחבה של כל טווחי הגילאים. תוך יום, הביאו המון ציוד וכל מי שיכול לעזור בלוגיסטיקה, בהכנה ובאריזה, הגיע מתוך רצון גדול להיות שותף. משפחות שלמות, ילדים, הורים, צעירים ומבוגרים. האווירה הייתה קהילתית ומגובשת וגם המחשבה למען מה אנחנו עושים את זה. יש כאב לב שהיה ונמצא והבנה של הסוראליסטיות של המצב ולכן זה מנחם, שיש דרך של נתינה לעזור ולעשות למענם את המעט שאנחנו יכולים – כל מה שנוכל לעזור, אנחנו שם, באופן מלא. זה סיפוק גדול וזה מבורך”.
עפרי בר, רכזת הפעילות במבוא חמה: “זה התחיל, כשראינו את ההודעה של המועצה בפייסבוק ושאלו ביישוב מי רוצה להתנדב. היו יותר מדי מתנדבים, אז זה רוכז דרך המזכירות ובפחות מיממה, הצטברו ערמות על גבי ערמות של ציוד. בגדים חדשים עם טיקטים, בקבוקים ומוצצים חדשים מהחנות, בגדי תינוקות ונעליים ועוד ועוד.
“ביום חמישי, הזמנו את תושבי הקיבוץ מארבע עד חמש וחצי, למיין ולארוז את הציוד. המוני אנשים הגיעו לעזור. תלינו שלטים בערבית על כל שק והתחלנו למיין. במקביל, הכנו חבילות שי לילדים בצרכנייה וכל אחד עצר והוסיף מדבקות וטושים ומשחקים. ההיענות הייתה מדהימה. גם המבוגרים שאין להם ילדים ושאלו מה הםיכולים לעשות כדי לתרום – תרמו כסף וביום ראשון בבוקר, שירה גורן נסעה עם אלף מאתיים שקל לקנות רשתות הצללה.
“הרגשתי שאנשי הקהילה רק חיכו שיגידו להם ‘צריך אתכם’, פשוט ככה. כאילו השקים היו מוכנים בבית רק בשביל זה. כל אחד פה התגייס. מבחינתי, זו הקהילה הכי מחבקת שיש. אני חושבת על הגדרה לקהילה הזאתי – חוסן קהילתי על כל ההיבטים שלו. לא סתם אנשים רוצים לבוא לגור פה. אין לנו דירות פנויות בקיבוץ, כי אנשים פשוט מבינים שיש פה קהילה שלא מוצאים בשום מקום. אני באמת התרגשתי. נולדתי וגדלתי פה ועזבתי וחזרתי לפני שנתיים והתרגשתי כשראיתי את ההתגייסות וכמויות התרומות. איך אפשר שלא להתרגש מזה. שנזכה לעשות רק דברים טובים – פנימה והחוצה”.
אין מרגש מזה
מנהלת אגף קהילה במועצה, סיגל גלבוע: “מכל הארץ התקשרו והציעו לתרום ולעזור, אבל הכי מרגש היה לראות את המידיות שבה התגייסו היישובים ותושבי הגולן למשימה. ביום שני, יצאנו בשמונה בבוקר עם משאית צבאית ומשאית מנוף של מנהלת ‘שכנות טובה’ של צה”ל ועברנו מצפון הגולן ועד דרומו, יישוב אחרי יישוב, כדי לאסוף את הציוד שנאסף. בכל מקום שבו עצרנו, התרגשנו מחדש לראות את הכמות הגדולה ואת האיכות של המוצרים ששלחו לילדים ולפליטים.
“כשהגענו למרכז הגולן, כבר היינו צריכים להזמין משאית שלישית מהצבא, כי שתי המשאיות הראשונות היו עמוסות עד אפס מקום. אני מדמיינת לעצמי את ההרגשה של הילדים בצד השני של הגבול, שחיים עכשיו באוהלים של צה”ל ואוכלים מזון שכתוב עליו בעברית ומשחקים עם צעצועים ששלחו להם ילדי הגולן – ואין מרגש ואנושי מזה. אנחנו, העם היהודי, למדנו על בשרנו את ההתעלמות של העולם ממצוקתנו. כיום, אנחנו באים ממקום של חוזק ונתינה – וזו זכות גדולה”.
חשוב לציין: הפעילות לאיסוף ציוד לפליטים מתקיימת במהלך כל השנה, ביוזמה אישית והובלה של גילה סעדה, מבני יהודה, אשר עובדת בשיתוף מלא עם מנהלת “שכנות טובה” וניתן להעביר אליה ציוד בכל עת. גילה מציינת כי יש מחסור גדול בקרב הפליטים בפורמולות מזון לתינוקות וניתן להעביר אליה ומשם למנהלת “שכנות טובה” – 0532868849.
