הקב”ה בורא מתוך התוהו ובוהו, בורא ומסדר כל דבר במקומו. דבר ראשון שמצווה הקב”ה את האדם בגן עדן, הוא לא לאכול מעץ הדעת. הקב”ה עושה לו גבול. וכשהאדם נכשל, ומחזיר את העולם לתוהו ובוהו ללא גבולות, אז יורד מבול לעולם, מים ללא גבולות
“ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים ויהי בנסועם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם… ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ…” בראשית י”א א’
“בהנחל עליון גויים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל כי חלק ה’ עמו יעקב חבל נחלתו…”
דברים ל”ב ח’
ה קב”ה בורא מתוך התוהו ובוהו, אין סדר ואין גבול. הקב”ה בורא ומסדר כל דבר במקומו בסדר ובגבול “אל שד-י” – שאמר למים די! הקב”ה יצר את האדם בגן עדן והציווי הראשון שהוא מצווה אותו הוא לא לאכול מעץ הדעת. כלומר הקב”ה עשה לו גבול הקב”ה יצר את המילה לא! לא יכולה להיות מציאות של גן עדן ללא גבולות. זו הסיבה אולי שהדבר הראשון שעשו אדם וחווה אחרי החטא זה חגורות. החגורה מבדילה אצל האדם בין החלק התחתון לעליון בין הגשמי לרוחני. כאשר הקב”ה מגרש את האדם מגן עדן הוא מצפה ממנו להמשיך את הבריאה “אשר ברא אלוקים לעשות…” – להמשיך לתקן את העולם, לשכללו ולשמור על הסדר. והחוקיות עליהם מושתת העולם.
התשובה היא כוח מעשיו הגיד לעמו! אנחנו צריכים להאמין ללא עוררין על זכותנו על ארץ ישראל. אנחנו צריכים להאמין שהארץ מתאימה לנו על פי ייעודנו ואז גם שאר הגויים ידבקו באמונה זו. כל הבעיה מתחילה כשעם ישראל בספק. הספק הוא אם כל חטאת
כאשר הארץ מלאה חמס ושוב פרץ האדם את הגבולות ואף בעלי החיים טשטשו את הגבולות שכן “מין נצרך לשאינו מינו…” נוצרה אנדרלמוסיה בעולם. האדם נכשל, והחזיר שוב את העולם לתוהו ובוהו, למקום ללא גבולות. אז ירד מבול לעולם, מים ללא גבולות. הקב”ה מצפה מהאדם ליישב את העולם בחוק וסדר “לא לתוהו בראה לשבת יצרה…”
אנשי דור הפלגה לקחו בקעה ויישבו שם התמקמו שם והזניחו את שאר העולם. הם שוב רצו לפרוץ גבולות על ידי בניין שראשו בשמים. “נעשה לנו שם” – אנחנו בני האדם רוצים להיות עצמאיים אנחנו האלוקים של עצמנו, נעשה לנו ה’ (שם).
“כל הארץ שפה אחת” – אנחנו האחד ולא ה’ אחד.
“ויהי בנסעם מקדם” – מקדמונו של עולם.
ארץ שנער – שרצו להתנער מריבונו של עולם.
הקב”ה בולל את שפתם ומפזר אותם ומכריח כך את האדם ליישב את הארץ אשר ברא. ע”י מעשה ההפרדה הקב”ה גרם למציאות של עמים וגבולות, וכך כל עם ועם שומר בקנאות על ייחודו ומנסה להשתכלל מעל כל העמים. קנאה זו מרבה חוכמה ומפתחת את העולם. פעמים רבות קנאה זו מעבירה את העמים על דעתם והם יוצאים למלחמה כדי להרחיב את גבולם ולשלוט על עם אחר. דבר זה גורם לשפיכות דמים והשחתה וגם זה לפעמים תוהו ובוהו…
התורה מתחילה בבראשית ורש”י שואל מדוע פתחה התורה בבראשית ולא במצווה הראשונה שנצטוו ישראל “החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה…” ועונה רש”י “כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים…” אם יבואו אומות העולם ויערערו על זכותנו על ארץ ישראל נאמר להם הארץ של הקב”ה והוא נתנה לעם ישראל. האם באמת טיעון זה ישכנע את האומות? התשובה היא כוח מעשיו הגיד לעמו!… אנחנו צריכים להאמין ללא עוררין על זכותנו על ארץ ישראל. אנחנו צריכים להאמין שהארץ מתאימה לנו על פי ייעודנו ואז גם שאר הגויים ידבקו באמונה זו. כל הבעיה מתחילה כשעם ישראל בספק. הספק הוא אם כל חטאת. ספק זה הפיל גם את חווה שאמרה “פן נמות…” אולי נמות, הספק שלה נתן לנחש את הכוח לפתות אותה ולהכשילה. כשיש ספק בא הנחש. הספק גורם גם לקין לחטוא. “לפתח חטאת רובץ…” כשיש פתח יש חטא. אנחנו צריכים להאמין באמונה שלמה שזו ארצנו, קיבלנו אותה ממי שאמר והיה העולם ואם לנו לא יהיה ספק ידעו גם הגויים היכן הגבול בלי חומה וגדר.
