מחאות הדרוזים בגולן בקשר לטורבינות הן הזדמנות לבחון את יחסינו אתם לאורך השנים. מצדנו, הרבה חוכמה לא הייתה שם

בחודשים שלאחר שחרור הגולן, יזם השר יגאל אלון את סיפוח הגולן לריבונות ישראל, צעד שבוצע 14 שנים מאוחר יותר. אלון לא זכה לראותו, כיוון שנפטר שנה קודם לכן. במסגרת המהלך, נפגש אלון עם מנהיגי הדרוזים בגולן. הם הביעו באוזניו תמיכה במהלך. הם רצו בריבונות ישראל והיה בכוונתם להיות אזרחים לכל דבר ולשרת בצה“ל, כאחיהם בגליל ובכרמל. זו הייתה גישתם של מרבית הדרוזים בגולן. היא נבעה מהמסורת הדתית שלהם, המצווה עליהם נאמנות למדינה שבה הם חיים ולשלטונה, כדי להבטיח את הישרדות העדה, כל עוד המדינה אינה פוגעת בהם.

מה שטרף את הקלפים היה הסכם השלום עם מצרים והנסיגה הישראלית מסיני. החלטה זו גרמה להם לחשב מסלול מחדש. הם הבינו שהשיקול ההישרדותי מחייב אותם לנהוג אחרת. אם ישראל היא משענת קנה רצוץ, מי מבטיח להם שהיא לא תיסוג גם מהגולן, והם יופקרו לשלטון הסורי שואף הנקם? טוב להם בדמוקרטיה הישראלית, אך מוטב להיות זהירים ולהזדהות עם סוריה.

לאחר חוק הגולן, הרוחות הללו הגיעו לנקודת רתיחה. הם לא יצאו למחאה נגד החוק עצמו, כל עוד לא נגע אליהם באופן ספציפי. השבר היה כאשר ישראל ניסתה לכפות עליהם אזרחות בכוח. הייתה זו איוולת. במקום לנהוג בחוכמה, לאפשר למי שרוצה לגשת למשרד הפנים בקצרין ולהתאזרח, צה“ל הופעל כדי לאזרח אותם בכוח. כל המומחים הזהירו מהתנגשות דמים, אך שר הביטחון, שרון, סבר שמה שלא ילך בכוח ילך בכסאח, והפעיל כוח, שכצפוי נתקל בכוח נגדי, אלים ונחוש ולא השיג את מטרתו.

איוולת

לפני שנים אחדות, ראיינתי למחקר שכתבתי את ישראל קניג, מי שהיה מנהל מחוז הצפון במשרד הפנים ואדם שתרם תרומה עצומה להתיישבות בגולן ובגליל. הוא סיפר לי על הדרמה שמאחורי הפעולה:

“בנושא הכפרים הדרוזיים היה לי קרב קשה עם אריק שרון, בנושא תעודות הזהות, לאחר חוק הגולן. שרון, שר הביטחון, התעקש על כפיית תעודות הזהות לדרוזים בגולן. אני התנגדתי. התנגדתי כי הכרתי את הדרוזים, הייתי אתם בקשרים… ישבתי כמה פעמים אתם והיה לי ברור שכפיית תעודות הזהות תהיה למלחמה גדולה ומיותרת, שלא תעזור לנו בכלום. אני הצעתי שנודיע לדרוזים שהם זכאים לתעודת זהות ומי שרוצה מוזמן לבוא ולקחת. כך הרוב היו לוקחים את התעודה, בלי מאבקים ומלחמות.

“כשלא הצלחתי לשכנע את שרון, הלכתי לבגין. הוא כבר לא היה במיטבו. הוא הקציב לי שבועיים להגיע לפתרון מוסכם עם הדרוזים. למחרת, נפגשתי עם השייח‘ המרכזי של הדרוזים בגולן, יחד עם מומחה לדרוזים ממשרד הדתות. דיברנו והגענו להסכמות. השייח‘ הסכים להצעה שמי שרוצה ייקח תעודת זהות באופן פרטי ואנשי הדת לא יפריעו לו ולא יפגעו בו.

קניג: מצאתי בפיקוד את כל הצבא והמשטרה. זו כבר הייתה שעת לילה ונאמר לי שבחמש בבוקר, הצבא ייכנס לכפות על הדרוזים את תעודות הזהות. אמרתי להם: ‘אתמול בגין נתן לי שבועיים, מה אתם עושים?’. כך עבד שרון

חזרתי לנצרת, למחוז, ונאמר לי שאלוף הפיקוד, דרורי, צלצל. דרורי ביקש ממני לפגוש אותו מהר, לא לטלפון. באתי אליו. מצאתי בפיקוד את כל הצבא והמשטרה. זו כבר הייתה שעת לילה ונאמר לי שבחמש בבוקר, הצבא ייכנס לכפות על הדרוזים את תעודות הזהות. אמרתי להם: ‘אתמול בגין נתן לי שבועיים, מה אתם עושים?’. כך עבד שרון. “השעה הייתה שתיים בלילה. התקשרתי לעזריאל נבו, המזכיר הצבאי של בגין. סיפרתי לו מה קורה, ביקשתי שיעשה משהו. אחרי שעה, הוא חזר אליי ואמר שאינו יכול לעשות כלום. השאר היסטוריה. מה השגנו? הדרוזים מקבלים מאתנו את כל השירותים ומפגינים בעד אסד“.

התקרבות

האיוולת הזאת גרמה לאינתיפאדה שארכה מספר חודשים ולחרם של אנשי הדת על כל מי שייקח אזרחות והעיבה על היחסים עם הדרוזים לאורך שנים. מדי שנה, ביום השנה לאכיפת התעודות הזהות, שבו הדרוזים והפגינו. הם הזדהו כסורים, תלו את דגלי סוריה והציגו בפני העולם רצון בשלטון הסורי.

למרות זאת, היחסים בינם לביננו, תושבי הגולן היהודים, נשארו חמים וטובים. דרוזים רבים עבדו ועובדים אצלנו. בילינו ואנו מבלים במסעדות שלהם.

בתקופת המאבק על הגולן, בשנות ה-90′, הדרוזים הצהירו בראיונות לתקשורת על תמיכתם במסירת הגולן לסורים. בשיחות פרטיות בתקופת המאבק, רבים מהם, רובם, הביעו תקווה שהגולן יישאר ישראלי. הם נהנים מהדמוקרטיה הישראלית. הם נהנים מפריחה כלכלית. הם רואים את בני משפחותיהם בסוריה נאנקים תחת הרודנות של אסד וחיים בעוני מנוון. אותם אנשים, למעט אמיצים בודדים, אמרו דברים הפוכים, כאשר היו מיקרופונים ומצלמות בסביבה.

גם לאחר ניצחוננו במאבק, הדרוזים המשיכו לנהוג בחשדנות. היחסים האישיים אתנו היו  מצוינים, אך הם סירבו לכל קשר פורמלי. כשניהלתי את מתנ“ס הגולן, רציתי לסייע בהקמת מתנ“ס של החברה למתנ“סים בכפרים הדרוזיים. לא היה עם מי לדבר. ניסיתי להביא למפגשי שיח והיכרות בין יהודים לדרוזים והם סירבו לכל קשר גלוי. ההצלחה היחידה שלי הייתה בשכנועם להשתתף בליגת הכדורסל האזורית.

עם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה והתארכותה, חלה התקרבות רבה בין הדרוזים לביננו. היחסים נהיו גלויים ורשמיים. שיתופי פעולה רבים נרקמו בתחומי התרבות, כולל הרכב מוזיקלי משותף – “ג‘וז & דרוז“

חלפו שנים. ככל שהתרחקנו מהמו“מ על נסיגה וביתר שאת, עם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה והתארכותה, חלה התקרבות רבה בין הדרוזים לביננו. היחסים נהיו גלויים ורשמיים. שיתופי פעולה רבים נרקמו בתחומי התרבות, כולל הרכב מוזיקלי משותף (“ג‘וז & דרוז“), בתחומי החינוך, כולל תכניות חינוכיות משותפות, בתחומי הרווחה, איכות הסביבה – כולל הקמת יחידה משותפת לניהול השטחים הפתוחים, המחקר המדעי ועוד. המועצה האזורית גולן העבירה ביוזמתה שטחים למג‘דל שמס, עקב מצוקת דיור קשה. רק לאחרונה, “מכון שמיר למחקר” הקים שלוחה בכפרים הדרוזיים.

יש פירומן – יש אש

המאבק האלים בנושא טורבינות הרוח מאיים על מרקם החיים המשותף והעדין, שנתווה בעמל רב, במשך עשרות שנים. התעקשות על קיום המיזם עלולה להיות מהדורה חוזרת של איוולת תעודות הזהות. מיזם האנרגיה הירוקה הוא אינטרס לאומי, אך הוא מתגמד לעומת האינטרס הלאומי והאזורי של הישראליזציה של הכפרים הדרוזיים בגולן. במשך שלוש שנים, ממשלות ישראל הבינו את פוטנציאל הנזק וההרס ולא שלחו את המשטרה לאבטח את הקמת המיזם. עד שהשר הכהניסט החליט להראות מי כאן בעל הבית והצית את האש. אלף כבאים יתקשו לכבות שריפה שפירומן חסר אחריות הצית.

אני מקווה מאוד שהתבונה והאחריות הלאומית יגברו וראש הממשלה ייכנס לעובי הקורה ויעצור את המיזם. המדינה תפצה את בעלי הקרקעות ואת חברת “אנרג‘יקס“.

האבסורד הוא שהסכסוך הוא בכלל פנים–דרוזי. יוזמי מיזם הטורבינות היו דרוזים. עשרות דרוזים השכירו שטחים חקלאיים שלהם לחברת “אנרג‘יקס“, מטעמים עסקיים. האינטרס העסקי שלהם התחבר לאינטרס הלאומי של עידוד אנרגיה ירוקה. אך ההתנגדות הגורפת של הקהילה הדרוזית בצפון הגולן והנזק הלאומי הכבד שעלול להיגרם מהמשך המיזם, מחייבים את הפסקתו.

הדבר המדאיג והעצוב ביותר הוא לראות את האלימות הקשה שהתגלתה במאבק הזה. זה מדאיג, כי הדבר עלול לחזור על עצמו גם סביב נושאים אחרים. במסגרת הידוק היחסים עם הדרוזים, יש להעלות את סוגיית האלימות על השולחן וליצור הבנות ואמנה על האופן שבו יוסדרו מחלוקות וסכסוכים בעתיד.

* לפרטים על ספרי “אל נאחר רגע נכסף” ולרכישה:

https://www.uriheitner.co.il/?fbclid=IwAR3XBWspnfJMgm8ZKHh9OHIlG13XeSJwyCrbyv3pglcBqrRRJ2NqHi2VEhU