נולדה בתל-עדשים, הייתה שחיינית נבחרת והיום מנהלת את מרכז “נגה” להידרו-תרפיה ועוד, במעלה גמלא. שנ”צ, משפחה, נכדים. האורחת שלי לשבת היא נגה בן ענת
קצת על עצמך
“נגה בן ענת (גרנוב), ילידת 1957, נשואה לשוקי, אימא לחמישה בנים וסבתא לשמונה נכדים (לפי הספירה האחרונה)”.
עיסוק
“הידרו-תרפיסטית (הידרו – מים, תרפיה – טיפול), מורה להידרותרפיה, מורה לשיטת הלוויק™ (ללימוד שחייה לבעלי צרכים מיוחדים, ולא רק), מטפלת בכירה בשיטת ג’הארה®, מנחת קבוצות ומאמנת שחייה.
“מנהלת את מרכז ‘נגה’, במעלה גמלא, המשלב פעילות טיפולית במים, פעילות משולבת מים-יבשה, פרויקטים חברתיים וחינוכיים ואירוח בצימרים הנגישים.
“למשל, מודל חינוכי לישיבה התיכונית באלוני הבשן ולאולפנה בנוב, המשלב לימודי יסודות ההידרותרפיה, תכונות המים והתפתחות הילד, בליווי מעשי במים של ילדי הגנים הטיפוליים, מקצרין ומאניעם. המודל מתקיים במסגרת המחויבות האישית, שנותן להם נקודות זכות לתעודת הבגרות.
“אל מודל זה, מצטרפים כ-23 מתנדבים מקהילת הגולן, המלווים כבר שנים את ילדי שאר הגנים הטיפוליים. בסך הכול, שישה גנים מגיעים מדי שבוע ואולי כאן המקום להודות להן/ם על שנים רבות של נאמנות מחויכת וחיובית.
“מתנהלות ומתוכננות בבריכה גם קבוצות המשלבות מים-יבשה. קבוצות מגוונות בשלל נושאים כמו – בנות-מצווה ואימותיהן, נשים בפנסיה, קבוצה משותפת עם מיט”ר במועצה האזורית גולן, הנקראת מצמי”ד ומתנהלת כבר כ-15 שנה.
“אתי בצוות הבריכה עוד תשע מטפלות ומטפל, מתושבי הגולן וסביבתו”.
מגורים
“מושב מעלה גמלא, משנת 1980”.
איפה נולדת וגדלת?
“נולדתי וגדלתי במושב תל-עדשים. בשונה משאר בני המושב, כנערה, למדתי בקיבוץ יפעת שבעמק יזרעאל, כיוון שהייתי בנבחרת ישראל בשחייה והייתי שייכת לקבוצת השחייה שהתאמנה בקיבוץ גניגר הסמוך”.
ערב שישי – “בערב, בדרך כלל, מתכנסת המשפחה המורחבת, יותר או פחות, לארוחת ערב מפנקת ורועשת, המסתיימת בכוס קפה ועוגה על המרפסת (בתקווה שחלק מהרעש כבר נרדם איפשהו…)”
איך נראה יום שישי שלך?
“יחסית לשאר ימות השבוע, רגוע. לרוב, אינני נכנסת למים ועוסקת בהכנות לשבת ובשאר העניינים שנדחו. בערב, בדרך כלל, מתכנסת המשפחה המורחבת, יותר או פחות, לארוחת ערב מפנקת ורועשת, המסתיימת בכוס קפה ועוגה על המרפסת (בתקווה שחלק מהרעש כבר נרדם איפשהו…)”.
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
“אוכל מפנק של אימא. משתדלת מאד לגוון ולהיות יצירתית וכאן המקום לומר תודה לבני המשפחה, שבולעים ואומרים תודה, אפילו לפרצי היצירתיות, שלא תמיד מסתיימים ב’טעים’.
“מרק צ’ורבה ללא בשר; ‘עוגת בשר’ – בצק פילאס תורכי, ממולא בבשר טחון מתובל היטב; תפוח אדמה קוועצ’ – מבושל, חטף בראש מפטיש השניצלים, תובל היטב בשמן זית ותבלינים ונאפה עד שיזוף; פרוסות בקר בבירה ופפריקה מתוקה, עם עלי דפנה; אורז הפתעות – אפוי בתנור עם פטרוזליה, שמיר, בצל, צימוקים, שקדים מולבנים ומלח; מנה צמחונית לנכדה שיודעת מה היא רוצה; שלושה סוגי סלט פינוקים (הכלות מפנקות); קינוח פינוקים כנ”ל וקפה של אחרי רעש, עם עוגת גזר/ טחינה/ שטרודל/שוקולד/ בננות/ גבינה”.
מאכל אהוב במיוחד
“מרק עוף, עם קניידלעך”.
זיכרון ילדות משבת
“הליכה ברגל ל’הר הקפיצה’ (בהרי נצרת) לקטוף (פעם היה מותר) רקפות וכלניות ולאסוף אורניות (סוג של פטרייה), לחזור הביתה עייפים ולאכול תבשיל נהדר שאימא הייתה מכינה מהפטריות שלקטנו”.
מה הכי כיפי בשבת שלך?
“שנת הצהריים ולהתעורר לחושך של חמש – הקפה יותר טעיםםםםם”.
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת?
“בנוסף למשפחתי, ישעיהו לייבוביץ, שי אברמסון, ליא קניג ורבק’לה מיכאלי”
בשעות הפנאי, מה עושה?
“מה זה?”
מה לא יודעים עלייך?
“מה שלא יודעים, עדיף שיישאר מסתורי”.
שיר אהוב?
“‘שיר אהבה לקיץ’, מורן טלמור כהן”.
מהו המוטו שלך בחיים?
“לא ללכת בשביל, אלא ליצור אותו. לאהוב את מה שאני עושה”.
מהו החלום שלך?
“להקים מרכז פעילות יום לבעלי צרכים מיוחדים, על פי מודל לחולי פרקינסון. המודל משלב פעילות מוטורית עם פעילות קוגניטיבית אינטנסיבית, במים וביבשה. המודל מוכן, המרכז קיים, חסר מימון להפעלה שוטפת וכרגע, אין לנו רוח גבית מאף גוף מממן”.
מה את הכי אוהבת בגולן?
“את הנוף המתחלף ואת המרקם העדין של הנוף האנושי הכל כך מיוחד, מגוון ומשפחתי”.
מה את מאחלת לעצמך?
“בריאות סבירה, שתאפשר לי להמשיך לחייך ולהעניק לכל מי שמסכים”.
