היא מורה בביה”ס “גולן”, מנהלת צימר משפחתי ויוצרת תכשיטים. השנה, שכלה את בנה עדיאל ז”ל, בפיגוע דקירה. האורחת שלי לשבת היא יעל קולמן
קצת על עצמך
“יעל קולמן, בת 57, נשואה לאביגדור, הורים ל-7 ילדים והרבה נכדים ב”ה. הילדים רובם נשואים ומפוזרים בכל הארץ”.
עיסוק
“מורה בבית הספר ‘גולן’, מנהלת את הצימר המשפחתי ‘הבית של יעל'”.
מגורים
“מושב קשת, כבר 30 שנה.
“בילדותי, עלינו לארץ מצרפת וגרנו במרכז קליטה בחיפה. כשהייתי בכתה י’, חגגו לשכבת הגיל של אח שלי בר-מצווה בגמלא. מאחר שהייתי תלמידה שקדנית, וביום למחרת היה לי מבחן חשוב, ויתרתי על הנסיעה לגולן, אבל בכיתי בבית והייתי מאוד עצובה, כי רציתי להיות בגולן.
“באותו הקיץ, נסעתי לעבוד במטעים בקשת והתאהבתי. ידעתי שיום יבוא ואגור בגולן. בסוף כתה י”א, שוב הגעתי לעבוד בקשת וגם את השירות הלאומי שלי עשיתי בגולן. גרתי ברמת מגשימים ועבדתי בבית הספר ‘גולן’, במשך שנתיים.
“אביגדור, בעלי, היה שכן של הסבים שלי בניר עציון, שם הכרנו. התחתנו וגרנו בקיבוץ 7 שנים, שאחריהן הגשמתי את החלום ועברנו לקשת. אני מודה לה’ כל יום על הבחירה הזאת. קשת הוא מושב של אנשים איכותיים עם עין טובה. עד היום, אני מרגישה שזאת הייתה הבחירה המדויקת עבורנו”.
איך נראה יום שישי שלך?
“יום שישי זה היום החופשי שלי ושל בעלי ואנחנו מקדישים אותו לטיפוח הזוגיות. יוצאים לטייל, לקניות, למסעדה יחד. את רוב הבישולים, אני עושה במהלך השבוע ומקפיאה. אני מאוד אוהבת לבשל ואוהבת ששלושת המקפיאים שלי עמוסים בתבשילים ובמאפים. ביום שישי, אני מכינה רק מה שאי אפשר להקפיא – מרק לקוסקוס ואורז”.
מה כוללת ארוחת השבת שלכם?
“בערב שבת – מגוון סלטים עם לחם כוסמין שאני קונה, קוסקוס עוף, או בשר וקציצות טוניסאיות מיוחדות. בסוף הארוחה – תה עם צנוברים טוניסאי, עוגות ועוגיות”.
איך נראה שולחן השבת שלכם
“שולחן השבת שלנו השתנה מאוד, לצערי, מאז שהבן שלנו, עדיאל, נרצח בפיגוע דקירה. בשנה האחרונה, אנחנו ממעטים להישאר בבית בשבתות, נוסעים לחמותי החולה, לכלה שלנו שהתאלמנה, או לילדים. פעם, הייתי מקטרת על הנסיעות לשבת. היום, יש לי מזוודה מוכנה עם בגדים ואנחנו נוסעים הרבה.
“בשבתות שאנחנו בבית, אנחנו כבר לא נשארים לבד, מארחים או מתארחים. יש לנו גם קבוצה של כמה זוגות מקשת, שבשבת בבוקר, כל אחד מביא משהו ואוכלים יחד. “כשהילדים מגיעים, שולחן השבת שלנו תוסס. הילדים מאוד מגוונים באופי, כל אחד עם דעות שונות ואנחנו מאוד נהנים להיות ביחד. הרגלתי את ילדיי שלא להתווכח בשולחן. ויכוחים לא מובילים לשום מקום, כל אחד בטוח בעצמו ואף אחד לא משתכנע. אנחנו מדברים, משתפים. נושא השואה, שאביגדור הוא דור שני לה, עולה הרבה פעמים על השולחן. מדברים הרבה גם על עדיאל ז”ל”.
מה הכי כיף בשבת שלך?
“השבת היא מנוחה לגוף ולנפש אחרי השבוע העמוס. במהלך השבוע, אני גם עובדת וגם מרבה לנסוע לכלתי. בשבת, אני זקוקה למנוחה”.
עיתונים, או ספרים בשבת?
“כלתי, בת אל קולמן, היא עיתונאית ב’מקור ראשון’ ובזכותה, אנחנו מנויים עליו וקוראים אותו ובנוסף, קוראים את עלוני השבת”.
זיכרון ילדות משבת
“בכיתה א’, בטוניס, ימי מלחמת ששת הימים, בית הכנסת של הקהילה נשרף. התפללנו בבית והייתה חסרה לנו ברכתו של רב בית הכנסת, שהיה מברך את כולנו. כעבור ארבע שנים, נרצח הרב שלנו, הרב מצליח מזוז. זה היה משבר גדול בשבילנו. עזבנו את טוניס, עברנו לצרפת ואחר כך עלינו לארץ”.
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת?
“עם סבתי שרה, שגרה בניר עציון ונפטרה כשהייתי בכתה י”ב. אהבתי אותה מאוד, אומרים שאני גם דומה לה”.
מה עושה בשעות הפנאי?
“אוהבת ליצור. פתחתי לי עסק קטן ‘עדיה תכשיטים עם נשמה’. אני יוצרת תכשיטים מחומרים טבעיים ואבני בזלת מהגולן”.
מה לא יודעים עליך?
“שלמרות האסון הכבד שנפל עלינו, רצח בנינו עדיאל, אני מתעוררת כל בוקר מבחירה ובוחרת להמשיך לחיות וכותבת ביומן שלי 10 תודות לה’. זה לא פשוט מאז האובדן, אבל כשאני מודה על מה שיש לי, כל הקיטורים מתגמדים.
“עדיאל היה בן 32 במותו, הותיר אחריו אישה איילת ו-4 ילדים. הוא היה ילד שמח ואהוב על כולם. היה מאוד מחובר לקשת ולגולן. למד חינוך מיוחד והיסטוריה במכללת ‘הרצוג’ ועבד בעיר דוד. הוא חפר את שחזור הדרך ממעיין השילוח לבית המקדש והוא חסר לנו מאוד”.
מה את הכי אוהבת בגולן?
“את הנופים ואת המרקם המיוחד של כל גווני האוכלוסייה בגולן, שחיים יחד בהרמוניה. אין אחידות, אבל יש אחדות וזה כיף”.
מהו החלום שלך?
“ללמוד תאטרון. מקווה שזה יקרה בקרוב”.
מה את מאחלת לעצמך?
“בריאות ולהמשיך לראות את הטוב ולבחור בחיים ולהזדקן בגולן, בבריאות ובשמחה”.
