בחתירתן למוסד לימודי אחר, עם חזון תוכני משמעותי והתאמה למאה ה-21, הקימו קבוצת אימהות מקצרין את בית הספר לבנות “בינת הלב”. בשש מילים: “מודל החינוך השלם – מוח, לב ונשמה“
בשנים האחרונות, ישנה מגמה הולכת וגדלה, בקרב אוכלוסיית ההורים בארץ, המבקשים להחליף את שיטות הלימוד הקיימות בגישות חדשניות יותר, המותאמות לתלמיד במאה ה-21. אנו עדים לתופעה הולכת ומתרחבת של בתי ספר חדשים בגישות לימוד ייחודיות. בדרך כלל, תחילת צמיחתם מגיעה ביוזמת קבוצת הורים נחושה ואכן, תופעה זו לא פסחה גם על הגולן. גם פה, בקצרין, צומח לו, מזה שנתיים, בית חינוך לבנות, עם גישה חינוכית ייחודית.
יצאתי לשמוע מקרוב ולראיין את אחת האימהות המובילות במהפך בית הספר.
מוריאל זקס, אימא לחמישה ילדים, סטודנטית לאדריכלות ועיצוב פנים וממקימי בית חינוך “בינת הלב“, בקצרין.
מה עומד מאחורי הדחף שלך להקים בית ספר עם גישת לימודים חדשנית?
מוריאל: “אני חושבת שמה שעמד מאחורי זה הוא העובדה שאני מגיעה מחו“ל. שם יש אפשרויות רבות של חינוך, גם ליהודים שומרי תורה ומצוות. הכרתי שיטות וראיתי שאפשר ללמוד אחרת ולחבב את הלמידה על הילדים. כשהגענו לארץ, חיפשתי בית ספר דתי שיאפשר לילדים שלי להתפתח במגוון תחומים, מתוך אהבה וחוויה. לצערי, לא מצאתי. ישנם מספר בתי ספר כאלה במרכז הארץ אף לא אחד מהם דתי. היום, יש כבר גם כמה דתיים, אך ממש בודדים. אז גם זה לא היה ובטוח שלא בפריפריה“.
אז איך זה קרה? ספרי קצת על התהליך
“קודם כול, זה לא קרה, זה עדיין קורה. אנחנו בונים את עצמנו לאט ובטוח, באופן שיאפשר לבית הספר להתקיים ביציבות, לאורך שנים. פנתה אליי חברה מהקהילה ושיתפה אותי שכבר הרבה זמן יוצא לה להיתקל במכתבים של הרבי מליובביץ‘, על הצורך בהקמת מוסדות לימוד לבנות והיא מרגישה שאולי מרמזים לה משהו מהשמיים. כתגובה, שיתפתי אותה בחלום שלי להקים בית ספר עם גישות למידה חדשניות והיא התלהבה מאוד מהרעיון. שיתפנו עוד נשים, אימהות. היו כאלה שלא התלהבו, בלשון המעטה ואף היה נראה להן מופרך ולא מציאותי, אך אחרות התחברו מיד לרעיון וכך התגבשנו, קבוצת אימהות, עם חלום וחזון והתחלנו לפעול להשגת היעד.
מוריאל זקס: “הבנו שאם אנחנו רוצות להגשים את החלום שלנו, אנחנו חייבות להיות מקצועיות. התחלנו לשתף גורמים מקצועיים, אנשי חינוך, רבנים ויועצים. אחרי שלושה חודשים, יצרנו יחד מודל חינוכי שחיבר בין החלומות שלנו לעולם המקצועי“
“בשנה הראשונה, פתחנו בצורה מאוד חובבנית, כיתה א’ לארבע תלמידות, עם מורה מעולה, בדירת מגורים קטנה. זו הייתה שנה נפלאה, אך במהלכה, הבנו שאם אנחנו רוצות להגשים את החלום שלנו, אנחנו חייבות להיות מקצועיות. התחלנו לשתף גורמים מקצועיים, אנשי חינוך, רבנים, יועצים ועוד. מצדנו, הצגנו את החזון שלנו והם עזרו לנו לחבר אותו לעולם המקצועי. אחרי תהליך ארוך של למעלה משלושה חודשים, יצרנו יחד מודל חינוכי שחיבר בין החלומות שלנו לעולם המקצועי.
“אחרי שגיבשנו את העיקרון החינוכי, כבר היה קל יותר לגייס תלמידים וכך, בשנה השנייה, כבר צמחנו ל–16 תלמידות. בעזרת השם, לקראת השנה הבאה, אנו מצפים להמשיך ולצמוח“.
מוח, לב ונשמה
נשמע חלומי. אך בפועל, מי נמצא בשטח ודואג להנגיש את המודל הזה לצוות המורות?
מוריאל: “זה באמת חלומי, אפשר לקרוא לזה ‘חלום שמתגשם‘. מי שליוותה אותנו לאורך כל הדרך, עם ידע וניסיון מקצועי וחינוכי והייתה חלק מרכזי בגיבוש ויצירת המודל החינוכי, זו נחמה מירובסקי, שהתחברה לחזון שלנו והצטרפה ליוזמה. כיום, היא עומדת בראש בית הספר והיא זו שמנגישה ומכשירה את המורות בגישה ייחודית זו“.
איזו חוויה יש לך כאימא לתלמידה בבית הספר?
“הילדות שמחות ומאושרות להגיע לבית הספר. בחוויה שלי עם הילדים הגדולים יותר, שלומדים בבתי ספר ‘רגילים‘, כמו שאומרים, כל בוקר, זה קשה להעיר אותם ולהוציא אותם למוסדות הלימוד. עם הבת שלי, שלומדת ב‘בינת הלב‘, זה לא קורה. להפך, כשהיא לא מרגישה טוב, אני צריכה לשכנע אותה להישאר בבית וזו לא רק הבת שלי, אני שומעת את אותו הדבר מאימהות אחרות“.
מהו בדיוק המודל הזה עליו את מדברת?
“קוראים לזה ‘מודל החינוך השלם – מוח, לב ונשמה‘. הרעיון הוא להסתכל על הילד כאדם שלם עם נקודות חוזק וחולשות, צרכים ורצונות.
אי אפשר לצפות מכל הילדים להגיע כל יום לבית ספר, לעשות את אותן פעולות, ללמוד את אותם דברים ובאותו קצב ולהתנהג פחות או יותר באותם סטנדרטים. זה לא עובד. כל ילד הוא שונה. כל ילד הוא עולם מלא עם ממדים שונים, אופי שונה ומסוגלוּת שונה
אי אפשר לצפות מכל הילדים להגיע כל יום לבית ספר, לעשות את אותן פעולות, ללמוד את אותם דברים ובאותו קצב ולהתנהג פחות או יותר באותם סטנדרטים. זה לא עובד. כל ילד הוא שונה. כל ילד הוא עולם מלא עם ממדים שונים, אופי שונה ומסוגלוּת שונה. הצוות של ‘בינת הלב‘ מקבל כל ילדה כאינדיבידואלית ויש גמישות בבית ספר שנותן לכל ילדה ללמוד בקצב הלמידה הנכון לה. לפי שיטת ‘מודל החינוך השלם‘, מטרת החינוך היא לספק גירויי ולמלא צרכים של שלושת הרבדים באדם – מוח, לב ונשמה.
“המוח, כמובן, מייצג את הפן הלימודי, אך כאן הקאץ‘ והשוני. כל ילד מתחבר לנושאים שונים, לדרכי הוראה אחרות ויש לו קצב שונה. המטרה היא לאפשר לכל ילד לספק את הצורך ה‘מוחי‘ שלו. זה לא אומר שילד שנמשך יותר למדעים, לא ילמד חשבון, אבל זה כן אומר שיאפשרו לו ביטוי בתחום של מדעים ויספקו לו גירויים בתחום העניין.
“כך גם ממלאים את הצרכים של הלב, הכוללים כלים לתקשורת חברתית, פניוּת רגשית, כלים להתמודדות עם קונפליקטים ועוד.
“אתן לך דוגמה איך ממלאים צורך של “לב“/רגש של ילד, דווקא בתחום פיתוח האינטליגנציה הרגשית. פעם, הגעתי לאסוף את הבת שלי מוקדם ומצאתי מחוץ לכיתה שתי תלמידות יושבות על המדרגות ומדברות ביניהן. שאלתי אותן למה הן לא בכיתה. בפשטות, ענתה לי אחת, שהייתה איזו מריבה ואני הפסיכולוגית של הכיתה, אז המורה נתנה לי לצאת ולעזור לה. התפעלתי כל כך. באופן טבעי, כאימא, כשיש מריבה בין אחים, אני אומרת לילדים שלא קשורים למריבה שלא להתערב ואני זו שהולכת לפתור את הבעיה. כאן, במודע, המורה מאפשרת לתלמידה ‘להתערב‘ וליישב את הסכסוך ובכך מעצימה את האינטליגנציה הרגשית של התלמידה, שכנראה זוהי אחת מנקודות החוזק שלה. הילדות האחרות, לעומת זאת, מקבלות את זה כמובן מאליו ואף מעדיפות לקבל תמיכה מחברה בת גילן מאשר ממורה.
“את הרבד של הנשמה, ממלאים בשיעורי תורה ויהדות, העצמת הפן הרוחני שבכל דבר, פעילויות וחוויות אין סוף, גדושות בתוכן יהודי–חסידי, הטמעת השקפת התורה בכל סדר היום. הילדות פשוט אוהבות את התורה. זה משהו שלא ניתן להסביר. מחדירים בהן כזו אהבה לתורה ולמצוות, שאני מוצאת עצמי מקנאה בבת שלי“.
להגיע רחוק
נשמע לי שאולי הדגש אצלכם הוא יותר על התחום הרגשי, פחות על מצוינות?
מוריאל: “ממש לא. הנושא הלימודי והרחב מאוד משמעותי עבורנו. אני מאמינה שכשהילדות פנויות רגשית ונפשית, הן גם מקבלות מענה לגירויים השכליים שמעניינים אותן. הן פנויות יותר ופתוחות יותר ללמוד גם מה שפחות מעניין אותן וכך, מרצון, לומדות ומתקדמות. מה שכן, כל הדקות היקרות שמתבזבזות על בעיות משמעת ושכנוע תלמידים ללמוד פשוט לא קיימות וכך ההספק רב“.
את חושבת שהמודל שלכם יכול לעבוד גם בכיתות גדולות?
“אין לי תשובה מדויקת או מקצועית לשאלה הזו. אני יכולה רק להגיד לך את דעתי האישית.
דעתי היא שלא.
זה לא הגיוני לדרוש ממורה להתנהל בכיתה של 30+ תלמידים ולהצליח להגיע לכולם. יותר מזה, זה לא הגיוני לדרוש מתלמיד לשבת בכיתה עם 30+ תלמידים, כאשר קולו אינו נשמע והוא חלק מעדר. בדיוק בגלל זה, הגבלנו את מספר התלמידות אצלנו בכיתות
בלי קשר למודל החינוכי שלנו, זה לא הגיוני לדרוש ממורה להתנהל בכיתה של 30+ תלמידים ולהצליח להגיע לכולם ולתת מענה לכל הצרכים של התלמידים.
“יותר מזה, אני חושבת שזה לא הגיוני לדרוש מתלמיד לשבת בכיתה עם 30+ תלמידים, כאשר קולו אינו נשמע ויש ממנו ציפייה להיות חלק מעדר. בדיוק בגלל זה, הגבלנו את מספר התלמידות אצלנו בכיתות. כיום, יש בין חמש לעשר תלמידות בכיתה, כאשר המטרה היא להגיע ל–12 תלמידות בכיתה. זהו האידאל מבחינתנו. כיתות עם מספר קטן של תלמידות, המאפשר גישה אישית ויחס חם, המספק גם כר יציב ליצירת קשרים חברתיים“.
לסיום מוריאל, תני לנו איזה טיפ משיטת החינוך שלכם
“תאמינו בילד שהוא יכול להגיע אל החלומות שלו. אל תורידו אותו בטענה שצריך ‘לחבר אותו לקרקע‘. רק ילד עם שאיפות וחלומות, מגיע רחוק“.
לפרטים על בית הספר ניתן ליצור קשר עם מוריאל בוואטסאפ 053-280-2257
או במייל של בית הספר binat.halevk@gmail.com
