עם יותר מ-75,000 עוקבים בפייסבוק וספר שמומן על ידי הקוראים, הסופר רן אפלברג, שעלה לפני חודשיים מהמרכז לנווה אטי”ב, יושב על המרפסת ומחבק לכם את הלב
לפני כחודשיים, הגיעו הסופר רן אפלברג ובת זוגו לנווה אטי”ב, מהמרכז הלחוץ ומלא הלחות. בזמן הזה, הוא הספיק לאמץ שני כלבים, להוציא לאור את הספר “לחבק לך את הלב” וגם כדבריו “לטפס ולרדת” באזורים היפים של רמת הגולן.
“כל החיים אני חי בעיר בתקווה לראות קצת טבע. גיליתי שזה לא יקרה בעיר, אז עברנו לנווה אטי”ב וזה פשוט קצת כמו להיות בחו”ל. לא ייאמן”.
המעבר של אפלברג לגולן הוא שינוי בקצב החיים והרוגע והשלווה שיש פה, מפתיעים אותו כל יום מחדש: “המקצב נכון יותר, יש אוויר טוב יותר, נופים מדהימים. יש מלא חיות כל הזמן מסביב והאנשים רגועים יותר. זה ממש כיף. נסעתי היום למרכז וזה מצחיק, שברגע שיצאתי מהצפון, התחילו כולם לנסוע כמו משוגעים. גם בצפון אנשים נוסעים מהר, אבל הם נותנים אחד לשני לעבור, אין מלחמות על הכביש. אתה מגיע למרכז וכולם נלחמים, ישר אתה מרגיש את הלחץ”.
על השילוב של הצפון עם הכתיבה הוא אומר: “לבן אדם כותב, זה בכלל כיף. אצלי, רוב הזמן, הכתיבה שלי נובעת משעמום. אני לא יודע מה לעשות עם עצמי, אז אני יושב וכותב וכשהטבע נפתח מסביבך, אז זה בכלל נותן השראה. אם פעם הייתי יושב מול הטלוויזיה וכותב, היום אני יושב במרפסת, מול ההרים ומסתכל על זה כמו על טלוויזיה וכותב”.
“זה מפתיע אותי כל פעם מחדש, התגובות ברחוב, כשעוצרים אותי ומבקשים סלפי, כדי לשלוח לדודה מאמריקה, שקוראת אותי. כל מיני זוגות אומרים לי שהם קוראים אותי ביחד וזה נשמע מדע בדיוני, אבל זה כל פעם נכון ומרגש”
התחיל בפייסבוק
אפלברג, נולד בפתח תקווה, לפני 44 שנים. מילדות, אהב ונמשך לתקשורת, לכתיבה ולטלוויזיה. הוא כתב הצגות כבר בגיל 6, השתתף כשחקן בגיל 7 ב”חנהל’ה ושמלת השבת” והייתה לו אפילו פינה ב”זהו זה” המיתולוגית. במהלך השנים, הוא כתב סדרת דרמה קומית לערוץ 2 שלא ממש הצליחה להביא רייטינג, “גבוהה וגרינבוים”. בין לבין, ניסה אפלברג להופיע כסטנדאפיסט במועדון ה”קאמל קומדי קלאב”.
לפני כחמש שנים, לאחר פרידה כואבת ומפח נפש מקצועי, שקע אפלברג בדיכאון עמוק והדבר היחיד שהציל אותו היה הכתיבה ברשת, בדף הפרטי שלו בפייסבוק. הוא לא תיאר לעצמו שהרשת החברתית היא זו שתשנה את חייו בזכות הפרסום הרב שקיים בה.
בגיל 41 הוציא את ספרו הראשון “חלומות על אהבה” ושנתיים לאחר מכן, עלה בקולנוע הסרט שכתב “ילד טוב ירושלים”, בכיכובו של עמוס תמם.
על ההתחלה ברשת הוא מספר: “נכנסתי לפייסבוק ומההתחלה, הוא היה כלי יצירתי בשבילי. בהתחלה, הייתי כותב בדיחות של שורה וחצי, או מסתובב כמו טרול ומרגיז אנשים, תכונה שהייתה לי פעם. בתקופה הזאת, הייתה לי סדרה בטלוויזיה שנכשלה. העבירו אותה לשעה מאוחרת בגלל צנזורה והיא פשוט נכשלה. עוד יותר השפיעה עליי הידיעה בתקופה הזאת שהאישה שאהבתי לא רוצה אותי יותר וזה הביא אותי להתמרמר בפייסבוק. הייתי כותב כמה אהבה זה דבר כואב ועל הלב השבור שלי ולאט לאט, התאספו עוד אנשים ואז גיליתי, שכל פעם שאני מתמרמר על חיי הרגש שלי, זה מרגש אנשים.
“התחלתי לכתוב קטעים יותר ארוכים, כי גיליתי שהקהל אוהב יותר את הקטעים הארוכים מה שחברים שלי כינו ‘חפירות’ ומזה שכתבתי על עצמי והמצאתי סיפורים, עברתי תהליך ריפוי קולקטיבי, כי למדתי וגיליתי שכשאתה כותב זה משחרר”.
תהליך הריפוי, יחד עם הפרגון של הקהל, הביא את אפלברג להמשיך ולכתוב: “אנשים רצו להמשיך לקרוא את מה שאני כותב ולאמן זה אחד הדברים שהוא הכי זקוק לו, קהל. היום, אנחנו נמצאים בחברה שהיא מאוד חשופה. כולם מקושרים בפייסבוק, באינסטגרם ובטוויטר. זאת אומרת, שהקטע של האנונימיות די נגמר, אבל כאמן, מזה אתה חי. למרות שאני תמיד אומר, שכשאמות, לא אכפת לי שלא יזכרו אותי, אבל כל עוד אני פה, אני רוצה להיות בעשייה ולתת את מה שאני יכול לפני שאני הולך מהעולם”.
אפלברג באמת נותן מעצמו מה שהוא יכול לעולם עם פרגון ענק מהקהל. בשנת 2014, יצא ספרו הראשון במימון הקהל שלו מהרשת, “חלומות על אהבה”, שעסק כפי שאתם יכולים לתאר לעצמכם בסיפורים קצרים על אהבה ועל הכאב שהיא לפעמים גורמת.
“להוציא ספר זה דבר משחרר, כי הרבה סיפורים רצים לך במערכת ואז, ברגע שסיימת אתם והוצאת אותם בספר, אתה יכול להמשיך הלאה. זה הכיף שלי, בעיקר”.
אפלברג מספר שלא האמין שיצליח במימון ההמונים וכשהחל לראות שהקהל שלו מממן אותו, כדי שיכתוב, זה כבר עשה לו משהו אחר בלב: “כשזה התחיל, לא האמנתי וכל הזמן אמרו לי לכתוב ספר וגם לא האמנתי שהם מתכוונים לזה. כשפרסמתי את פרויקט המימון והייתי נכנס לבדוק אם משקיעים בי והייתי רואה שאנשים באמת מעבירים לי כסף למימון הספר, זו הרגשה שאני לא יכול לתאר לך. זה מה שדחף אותי לשבת ולכתוב יותר ולהעריך את קהל הקוראים שלי, כי בלעדיהם, לא הייתי מצליח גם לרפא את עצמי וגם להוציא ספר”.
סלפי ברחוב
בימים אלה, אפלברג הוציא את ספרו השני – “לחבק לך את הלב”. גם כאן, הסופר המוכשר מתמקד באהבה וביחסים, בכאב ובצחוק וסגנון הכתיבה שלו גורם לך להתחבר ולהבין בין השורות את המסר בכל סיפור וסיפור. על בחירת השם של הספר, מספר אפלברג: “בהתחלה, היה לי שם אחר לספר ועד שמצאתי, מישהו אחר הוציא ספר עם שם דומה. באחת השיחות עם זוגתי, אמרתי לה: ‘לקח לי שנתיים למצוא שם ואיך אני אמצא עכשיו שם’. זו הייתה שיחה טלפונית, אז תוך כדי שיחה, היא אמרה לי: ‘אל תדאג, אני סומכת עליך, אני מחבקת לך את הלב. הייתי מופתע אמרתי לה: ‘מה אמרת? מחבקת לך את הלב?’ ואז, באותה שנייה, ידעתי שזה השם של הספר.
“הרבה פעמים, השם של הספר הוא כמו מחבר, שבו אתה בוחר את הסיפורים שיהיו בפנים, שהמטרה שלהם הייתה שכל סיפור ישלים אותך, ייקח אותך למקומות מפחידים, או כואבים ואז יחבק אותך בסוף. כלומר, לא ישאיר אותך בכאב, אלא ייתן לכאב להשתחרר וייתן לך חום. זה התהליך שרציתי שכל סיפור בספר יעביר אותך”.
על התגובות ברחוב, פנים מול פנים עם הקוראים ה”ווירטואליים”, הוא אומר: “זה מפתיע אותי כל פעם מחדש, התגובות ברחוב, כשעוצרים אותי ומבקשים סלפי, כדי לשלוח לדודה מאמריקה, שקוראת אותי. כל מיני זוגות אומרים לי שהם קוראים אותי ביחד וזה נשמע מדע בדיוני, אבל זה כל פעם נכון ומרגש”.
הרשת הווירטואלית שינתה לכולנו את החיים בכל הרבדים. כולם מעודכנים יותר, מדברים בשפת האינטרנט בחיי היום-יום ויודעים שאנחנו משפיעים לפי כמות הלייקים וכך גם בכתיבה.
“אני מאמין שהכתיבה מושפעת מהרשת בזה שהכול צריך להיות קצר. מתומצת. מדויק. הקהל היום משוכלל, חכם, חסר סבלנות ואין לו כוח לקרוא עמודים שלא קורה בהם כלום, רק בגלל שיש שם תיאורים יפים של וילונות נעים ברוח. בעידן הטלוויזיה והאינטרנט, אנחנו רגילים לראות כמויות גדולות של תוכן מצולם שיש לו קצב גבוה והכתיבה לא יכולה להישאר מאחור. היא חייבת להיות קצבית, אם רוצים שהקהל יקרא”.
בעקבות ההשפעה של אפלברג ברשת ועם הוצאת ספריו, הוא התחיל לקיים סדנאות כתיבה, כשבסוף הסדנה, כל אחד מהמשתתפים יוצא עם סיפור שהוא בעצמו כתב.
“זו סדנה מגניבה שהמצאתי. מפגש אחד של כמה שעות וכל מי שמגיע כותב סיפור מהתחלה עד הסוף. תוך כדי הסדנה, אני נותן כלים וכל אחד עושה עם הסיפור מה שהוא רוצה. אם נכנסת לסדנא עם דפים לבנים, יצאת ממנה עם סיפור.
“אחרי החופש שלקחתי לעצמי, לאחר צאת הספר, אני מקווה להמשיך עם הסדנה ולהגיע אתה לכל מקום בארץ”.
סיכמנו עם אפלברג, שכתושב חדש בצפון, כשהוא יחזור מהחופש, הסדנה תתקיים פה. בינתיים, רוצו לקנות את הספר שיחבק לכם את הלב.
