הייתי במצב רוח של קיטורים, לחץץץץץץץ. עוד לא התחלתי לנקות לפסח, בבית ובעסק. אבל אז, קרה משהו ששינה הכול. התובנה: במקום לקטר – להודות על הטוב
תכננתי לכתוב השבוע טור של קיטורים. נחמד שיש לי מקום לשפוך את לבי ולקטר בו להנאתי, בלי שאף אחד יעצור אותי. רציתי להתלונן על זה שאני לא מוצאת עוזרת, רציתי לקטר שפסח תכף כאן ועוד לא התחלתי לנקות ויש לי גם עסק להכשיר ולהכין לפסח. תכננתי לכתוב שכל הלחץ הזה משגע אותי ושנמאס לי שכל שבועיים, השורשים שלי מלבינים לי ואני צריכה לצבוע את השער בתדירות של בת 70. גם רציתי לכתוב שהתעייפתי מלחפש שוטפי כלים ושהיה חם מדי היום וכנראה ששכחתי לשים דיאודורנט והחום הרג אותי, הזעתי כמו משוגעת.
רציתי לקטר על כל מיני עניינים שצריך לפתור ולטפל ושבכלל בא לי לברוח לחופש, בלי להתמודד. רציתי לקטר על עוד כמה דברים שמעצבנים אותי ואז שמעתי שעדיאל קולמן, מקשת, נפטר מפצעיו והרגשתי שהדמעות חונקות אותי.
אני לא הכרתי אותו אישית, אבל מכירה היטב את הוריו. אמו, יעל, היא אישה מיוחדת, חרוצה, מעניינת ומאירת פנים, תמיד מלאת מרץ ואנרגיה, משלבת בין העבודה והבית ויוצרת ולומדת. היא אימא שכזאת.. תמיד עם חיוך. חשבתי על ההתמודדות שתהיה לה עכשיו, עם אובדן הבן היקר שלה ולבי לבי אתה וכבר לא יכולתי להרשות לעצמי לקטר, משכתי את עצמי בכוח לעמל יומי, עם הבטחה שאני לא מקטרת, או לפחות משתדלת.
פרופורציות, יעלי, אני אומרת לעצמי, תירגעי. את תסתדרי בסוף ותשכחי מהר, אני משכנעת את העצמי, אלו בעיות קטנות, מי כמוך יודעת.
יש לי מין קטע כזה שאני מדברת עם עצמי, כשאתגרי החיים מפריעים לי לשקט הנפשי ואז נראה לי כאילו סוף העולם הגיע, אבל הוא לא באמת הגיע….
למדתי שכל מה שמתמקדים בו הולך ומתחזק. אם אתמקד בלקטר, כנראה שעוד יהיו לי המון סיבות לקטר, אבל אם אתמקד בלהודות, פתאום יצוצו לי עוד דברים להודות עליהם ואז ממילא, הכול יסתדר
“תחשוב טוב – יהיה טוב”
אז הטור הזה כבר לא יהיה טור על קיטורים, כי הבטחתי לעצמי להשתדל לקטר פחות. החלטתי לשנות נושא ולכתוב על משהו אחר, שמח יותר. החלטתי לחפש דברים להודות עליהם, במקום לקטר, כי אני בחורה אופטימית, שמחפשת את הטוב.
אתחיל בתודה על הזדמנות לנקות את הלכלוך שהצטבר לי בבית ואני לא תמיד מצליחה לנקות. נו, תחפשי משהו רציני יותר, שוב דיברתי לעצמי. יש לי כל כך הרבה דברים טובים להודות עליהם, בטוחה שגם לכם. אני יכולה למלא דף שלם בתודות. נשמע לי כמו רעיון טוב לחפש על מה להודות, במקום על מה לקטר. למדתי שכל מה שמתמקדים בו הולך ומתחזק. אם אתמקד בלקטר, כנראה שעוד יהיו לי המון סיבות לקטר, אבל אם אתמקד בלהודות, פתאום יצוצו לי עוד דברים להודות עליהם ואז ממילא, הכול יסתדר על כל הטוב ועל כל האנשים לטובה. מזל שיש לי הרבה ספרי תודעה.
אז בעודי מודה על האנשים הטובים שמסביבי, על הימים שאני כן מוצאת שוטף כלים ברגע האחרון, קיבלתי הודעה מילד אחד שרוצה לעבוד. אופס, איזו בת מזל אני, חייכתי לעצמי. תכל’ס, באמת, בדרך כלל, הדברים מסתדרים לי לטובה, אז גם אם יש לי לפעמים רגעים של חולשה ובא לי מאוד להתמסכן ולקטר ולהתלונן, אני יודעת שבסוף בסוף, הכול מסתדר ויש מי שמנהיג את עולמינו ברחמים.
פתאום חשבתי על הפסוק “כשם שמברכים על הטובה, כך צריך לברך על הרעה”. זה מסובך לי מדי, להבין ולקבל את המשפט הזה, אבל כנראה שגם לרע יש סיבה. “תחשוב טוב – יהיה טוב”, מתנגן לי באוטו באופן הכי סמלי שירו של אודי דוידי. מבטיחה להשתדל לחשוב טוב ובשבוע הבא, אעדכן אתכם על ההספקים והניקיונות והפתרונות שצצו להם. בינתיים, אירגע לי עם כוס קפה, אבזבז קצת זמן, כדי שאחר כך, אוכל לקטר שאין לי זמן, אבל לא אשכח להודות על המנוחה שיש לי בין לבין, כי ביני לבינכם, ובלי שאף אחד שומע – אין לי באמת סיבה רצינית להתלונן.
