נולד בפוריה, גדל בצפת והמשפחה עברה לקצרין ,כשהייתה רק רחוב וחצי. כנער, התנדב בתחנות כיבוי האש באזור ומאז הוא שם. האורח שלי לשבת הוא יאיר אלקיים
עיסוק:
“מפקד כיבוי גליל גולן וקצין אג”ם (אגף מבצעים) מחוז צפון. אחראי על כל התחום המבצעי במחוז צפון, תחת פיקודי 108 עובדים.
“התחלתי כנער מתנדב, שחיפש משמעות לשעות הפנאי בתחנת חצור ובקצרין. אחרי שירות צבאי כלוחם בגולני, המשכתי לשירותי הכבאות בקצרין כלוחם אש. עם השנים התקדמתי בתפקידים, התמניתי למפקד תחנת קצרין והכיוון היה להתקדם בשירותי הכיבוי”.
קצת על עצמי:
“בן 49, נשוי לנטליה בת קצרין, 4 ילדים, ברוך השם. הגדולה, ירדן, משתחרת מצה”ל, משרתת בגולן כתצפיתנית, ירין, בת 17, תלמידה ב’נופי גולן’, עידן בן 11, אורן, בת הזקונים, בת 6, בכיתה א'”.
מגורים:
“נולדתי בפוריה, גדלתי בצפת ובגיל 9, המשפחה עברה לקצרין, כשקצרין עוד הייתה רחוב וחצי. זה היה יישוב צעיר, שרק החל להתפתח, היינו מעט ילדים, גדלנו כמשפחה, זוכר ילדות כיפית במיוחד. היה קסם במשפחתיות השכונתית שגדלנו לתוכה. שמח על ההתפתחות והגדילה של קצרין, אבל יש געגוע נוסטלגי לשכונה שהיינו. הייתה לנו ציפייה שקצרין תהפוך לעיר גדולה והשאיפה היא שתגדל ותתפתח עוד יותר. אוהב את הקסם המיוחד שלה.
“כנער, אחת העבודות שלי הייתה חלוקה של דף המידע של המועצה, לתיבות הדואר. אז הוא היה שני עמודים, היום זה כבר עיתון ‘שישי בגולן'”.
איך נראה יום שישי?
“מתחיל מוקדם בבוקר, בריצת 5 קילומטר מסביב לקצרין, קצת בגינה, עושה סיבוב קניות מאפייה, עיתונים, סופר, כל מה שאני לא עושה כל השבוע בבית וביקור קבוע אצל ההורים, שגם גרים בקצרין. הבישולים והאפייה, זה התחום של אשתי, היא המומחית. אחרי המחויבויות המשפחתיות, אני לעתים גם עושה סיבוב קפה בתחנות כיבוי באזור, כי אי אפשר בלי עבודה ומשתדל להקדיש ‘זמן שישי’ לדבר עם העובדים שחולים ונעדרים לתקופות ארוכות. אני רואה חשיבות רבה בשמירה על קשר ודאגה לרווחתם”.
מה כוללת ארוחת השבת?
“ארוחת השבת שלנו היא כמעט כולה על טהרת המטבח המרוקאי. אמנם אשתי חצי בריטית, עם נגיעה פולנית, אבל האוכל מרוקאי. המטבוחה שלה היא שם דבר והיא מבשלת את הרוב. אני אחראי על המנה העיקרית, נתח אנטריקוט, או סינטה בתנור, או בשר מסוג אחר, בתוספות של ירקות שורש. הבשר הוא המומחיות שלי. בחורף ובסתיו, תמיד יהיה גם מרק טוב”.
שולחן השבת
“קידוש וחלות, יש חשיבות לשמירת המסורת. השולחן מרוקאי טיפוסי, עשיר בסלטים ותבשילים, עם נגיעות של אוכל פולני, כבד קצוץ לדוגמה, כנראה שבגלגול הקודם הייתי פולני”.
מאכל אהוב במיוחד:
“הדגים וקציצות הדגים החריפות של אשתי. אין יום שישי בלי זה”.
זיכרון ילדות משבת
“כילד מבית מסורתי, היה לי בשנות נעוריי חיבור חזק לדת, לחזנות, זוכר את דרדיק ז”ל מוותיקי קצרין, הוא היה גבאי בית הכנסת. הוא אסף אותנו הילדים והיינו עוברים בשבת בין הבתים, לחפש אנשים להשלים מניין. לא היה אז בית כנסת ממש והתפילות היו בכיתה, בקומה השנייה בבית הספר ‘גמלא’. עד היום, יש בי געגוע לתפילה ולניגונים בנוסח הירושלמי שהיינו מתפללים”.
ספרים/ עיתונים בשבת?
“עיתונים, הספרים הם הצד של אשתי”.
הכי כיפי בשבת:
“המשפחה, הביחד. לרוב, השבתות מוקדשות למנוחה ומשפחתיות ואוכל ביתי טוב וגם שיחות ומפגשים עם המשפחה המורחבת. במהלך השבוע, אני עובד שעות רבות והשבת היא זמן האיכות למשפחה. לפעמים, יוצאים לטייל בטבע, או לדוג, אבל העדיפות היא למנוחה ביתית”.
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת?
“הייתי רוצה לשבת עם הסבים והסבתות שלי ז”ל”.
בשעות הפנאי:
“אין לי הרבה שעות פנאי. בעיקר אוהב לרוץ ומדי פעם יוצא לדיג. בחורף, יוצא לחופשת סקי. בשנתיים האחרונות, בשל התפקידים התובעניים שלי, ויחד עם זה הרצון לבלות עם הבן המתבגר, עשינו מנוי למכבי חיפה ויש לנו זמן איכות ותחביב משותף חדש”.
מה החלום שלך?
“בעבר, גידלתי דבורים כתחביב ואחד החלומות הוא למצוא זמן לגידול דבורים, כנראה שאחכה לפנסיה, זה תחום מרתק ומתוק… משהו אחר ושונה מהעיסוקים היום-יומיים שלי”.
מה אתה הכי אוהב בגולן?
“את הצבעים והאנשים. הגולן בעיניי מחליף צבעים, הנוף קסום, ירוק בחורף, צבעוני ופורח באביב ,בקיץ צהוב. לצערי, יש גם לפעמים כתמי שחור מהשריפות ואני כמובן פועל כדי שיהיה פחות שחור. היופי המיוחד הוא בהתחדשות של הצבעים הייחודים לגולן. גם האנשים בגולן הם מאוד מיוחדים, אני נפגש עם הרבה אנשים ברחבי הארץ ורואה משהו מיוחד באנשי הגולן, בהירתמות למשימות, בעזרה ההדדית, אין לזה אח ורע בשום מקום אחר. ניסיתי לבנות מודל כמו של הגולן במקומות אחרים, זה לא צלח. הפרגון ושיתוף הפעולה, הנתינה בלי לצפות לתמורה, זה מיוחד לאנשי הגולן”.
מה אתה מאחל לעצמך?
“שרק ימשיך ככה, בבריאות ובעשייה ושהילדים שלי ימצאו את דרכם בחיים ויצליחו בבחירות שלהם”.
