לארצי יש יומולדת ואני אוהבת אותה. כמעט את כל מה שיש בה. אוהבת את הישראלי היפה, הצבר השזוף, בוגר התנועה, עם פלאפל ברחוב, מלא בסלטים וצ‘יפס והטחינה שנוזלת על השפם הישראלי שלו

לארצי יש יומולדת. אתם ודאי יודעים שהיא כבר לא ממש צעירה, ישראל שלי, ועברה לא מעט בשבעים וחמש שנותיה. על פניה, ניכרים קמטים של עצב ושמחה, מלחמות, ניצחונות, מוות וגבורה. לפעמים, יש בה קצת פילוג ופירוד, אבל בסוף, כולנו עם אחד, אוהבים אותה ומחוברים אליה וגאים להיות ישראלים.

אני אוהבת להיות ישראלית, עם ג’ינס וטריקו לבנה, אוהבת את הארץ היפה שלנו, את הדגל הכי יפה בעולם בכחול ולבן ומגן דוד. אני אוהבת את שביליה, את הנחלים והנופים, ממטולה עד אילת. אוהבת את הים התיכון ואת ים סוף והמלח ואת הכנרת היפה. אוהבת את ירושלים והכותל, את הגולן וגם את צפת וטבריה, את האתרים ההיסטוריים ואת קברי הצדיקים.

אוהבת את האוכל הישראלי, המוזיקה, האווירה והאנשים. אני אוהבת את הישראלי היפה, הצבר השזוף, זה שהיה חלק מתנועת הנוער בצעירותו, עם חולצת תנועה ועניבה, זה ששר שירי ארץ ישראל עם גיטרה ואת המנון התנועה והמדינה בדבקות ומכל הלב, זה שאוהב לטייל בשבילי הארץ, בנחלים וביערות ובתיק הטיולים שלו, תלויה שקית אשפה, לאסוף את הזבל שהשאירו הישראלים הפחות–יפים.

אני אוהבת את הישראלי שרץ יחף על החוף ומשחק מטקות, את זה שמשחק מחניים, או ארבע מקלות בשכונה. אני אוהבת את הישראלי שאוהב ערבי שירה בציבור, עם שירי ארץ ישראל הישנה, בשילוב עומר אדם, עדן בן זקן, שלמה ארצי ואייל גולן

אני אוהבת את הישראלי שרץ יחף על חוף הים ומשחק מטקות, את זה שמשחק מחניים, או ארבע מקלות בשכונה. אני אוהבת את הישראלי שאוהב ערבי שירה בציבור, עם שירי ארץ ישראל הישנה, בשילוב של עומר אדם וגם עדן בן זקן ומדקלם על פה את כל שירי שלמה ארצי ואייל גולן.

אני אוהבת את הישראלי שיש לו קצת חוצפה להגיד את מה שהוא חושב ולפעמים, הוא קצת חסר טקט, אבל דוגרי. אני אוהבת את הישראלי שאוהב לנגב חומוס בחומוסייה ושאוכל פלאפל בפיתה בדוכני רחוב, עם מלא סלטים וצ‘יפס והטחינה נוזלת לו ומלכלכת לו את השפם הישראלי שלו.

להיות שייך

אני אוהבת את הישראלי ש“חולה” על מנגל, בכל אירוע, עם הנקניקיות והסטייק והכנפיים והנפנוף והחבר‘ה. אני אוהבת את הישראלי שאוהב לחבק ולהיות אח וחבר, זה שאיפה שלא תזרוק אותו, ימצא מישהו שהוא מכיר, או שמכיר את דודה רחל. אני אוהבת את הישראלי עם הג‘ינס וסנדלי השורש, בעצם, מעדיפה אותו עם בלנסטון דווקא, אם שאלתם, זה שיש לו ערמות של חולצות טריקו מודפסות, מכל מיני סיומים.

אוהבת את הישראלי שרץ מרתונים לזכר חברים. אוהבת את הישראלי שמתנדב בכל ארגון אפשרי, במד“א, ב“לתת“, באגודה למלחמה בסרטן, ב“משפחה אחת“, ב“עזר מציון” ועוד… אוהבת את זה שיעצור בצד הכביש, כשלמישהו יש פנצ‘ר ויציע עזרה, זה שתמיד ימצא שקל לתת לצדקה, זה שהולך בלי כיפה ולא מפריד בין בשר וחלב, אבל מכבד את זה שכן.

אוהבת את הישראלי שמגונן על הילדים שלו כאילו היו מלכי העולם ובסוף, שולח אותם לשרת בצבא, כדי להגן על הארץ שלו. אוהבת את הישראלי שאוהב ריקודי עם וצעד תימני  ובחתונות רוקד עד עילפון. זה שיש לו מטעי תפוחים, תפוזים ושדות של חיטה, אוהבת אותו קיבוצניק, מושבניק, או עירוני מעיירת פיתוח, גם את ההוא מקסריה וסביון.

אוהבת את המבטא שלו, מרוסיה, מאתיופיה, מצפון אפריקה, או מאמריקה. אוהבת את הישראלי שגאה שהמטבח שלו מורכב מקוסקוס ודג מרוקאי וגפילטעפיש וג‘חנון ומטבוחה וסלט וולדרוף.

אוהבת לפגוש אותו בכל מקום בעולם ולהרגיש שאני אף פעם לא לבד, כשיש איזה ישראלי על יד, כי להיות ישראלי, או ישראלית, כמובן זה לכתוב בזכר, אבל להתכוון גם לנקבה, שאף אחד לא ייעלב…

להיות ישראלי זה להיות שייך, להיות גאה ואף פעם לא להרגיש לבד, גם בשמחה וגם במשבר.

עברנו לא מעט כעם ויש לנו עוד דרך לעשות, אבל בואו נעצור לרגע, ננשום ונזכור שלארצי יש יומלדת, אתם ודאי יודעים וזו בוודאי סיבה למסיבה, עם הרבה שמחה, שירה ואהבה גדולה.

מזל טוב לך, ארץ אהובה, לעוד שנים רבות טובות ושמחות, עם שלום אמתי קודם בתוכנו – דתיים, חילונים, חרדים, ימין, שמאל ואמצע, זה הכי חשוב. רק רציתי להגיד לכם שאני הכי אוהבת להיות ישראלית ואת אחיי, מכל הגוונים והצבעים.

יום עצמאות שמח!