הוא בן 82 עוד מעט, אבל עובד כל הזמן, בסטודיו של חנה אשתו, שנפטרה לפני שנה וחצי. “ממלא אותי ומשמח אותי שהמקום של חנה חי וממשיך לפעול“. האורח שלנו לשבת הוא בני פולק, אניעם
קצת על עצמך
“בני פולק, עוד מעט חוגג 82. לפני שנה וחצי, חנה אשתי נפטרה. יש לנו ארבעה ילדים ותשעה נכדים. גיא, שף, מוכר כבן הזוג של רותי ברודו. רלי, גרפיקאית במקצועה, שעשתה הסבה לנגרות והיא נגרית מוכשרת ועסוקה. טל, מהנדס, עובד ב‘אינטל‘ ורן, שף שמנהל את מגמת הבישול בבית הספר ‘בישולים‘ בתל אביב“.
איפה נולדת וגדלת?
“נולדתי באירן, להורים פליטי המשטר הנאצי. אבא מהונגריה ואימא מגרמניה. בגיל 15, עברתי לגרמניה, כדי ללמוד שם בפנימייה, (הוריי ואחי נשארו באירן) ועם סיום הבגרות, התחלתי ללמוד שנה ראשונה פיזיקה באוניברסיטה ואז, תפס אותי הרעיון הציוני ובגיל 21, עליתי לארץ. בהתחלה, גרתי במחנה עולים זמני בנתניה ואז, גם הוריי עלו לארץ ועברנו לגור בחיפה. בשנה הראשונה, עבדתי ולמדתי עברית ואחרי שנה, התחלתי ללמוד הנדסת בניין, בטכניון“.
מגורים
“מושב אניעם. בשנת 1976, עלינו לגולן ליישוב זמני שנקרא ‘עלייה 70′, הוא היה ליד מושב רמות, לימים, כפר הנופש רמות. בשנת 78′, עברנו לאניעם. הצבא לא אישר את המעבר, כי דרשו שמירה קבועה והיינו בסך הכול 14 משפחות וזה היה בלתי אפשרי. אז בלילות, כיבינו את הגנרטור שסיפק חשמל לתאורת הגדר מסביב ליישוב, כדי שלא יגלו. בסוף, הם גילו, אבל התרגלו לרעיון ונשארנו. מתוך 14 המשפחות, היו שלושה חשמלאים. הועסקנו על ידי הקבלן שהקים את בתי יישוב הקבע לביצוע עבודות החשמל למבנים של היישוב והקמנו מפעל ללוחות חשמל“.
עיסוק
“עד גיל 80, היה לי משרד לניהול ופיקוח עבודות בנייה. מאז פטירתה של אשתי, אני מנהל ומפעיל את הסטודיו לקרמיקה של חנה, בכפר האמנים אניעם.
“חנה ואני היינו נשואים 53 שנה. הכרנו דרך חברה משותפת. כבר כנערה, היא חלמה לעסוק בקדרות, אבל אימא שלה ה‘פולנייה‘ אמרה לה שזה לא מקצוע ושתלמד גרפיקה וציור טקסטיל וזה מה שהיא למדה. כשגרנו בתל אביב, היא עבדה במשרדי פרסום וכשהגענו לגולן, עבדה במפעל ללוחות חשמל.
“בהזדמנות הראשונה, החליטה להגשים את החלום ובמשך שלוש שנים, היא נסעה ללמוד קדרות בתל חי. קנינו את האובניים הראשונות ותנור והיא עבדה בחצר הבית. בהמשך, קיבלנו מחסן ביישוב, מה שהיום זה המכולת.
לפני 13 שנים בערך, כשהוקם כפר האמנים, שחנה הייתה בין יוזמיו, בנינו אני ורלי הבת שלי את הסטודיו וחנה הייתה יוצרת כלים למכירה ומלמדת. היא מאוד אהבה ללמד והייתה מורה מצוינת, דקדקנית עם סטנדרטים גבוהים. הסטודיו והקרמיקה היו כל עולמה
“לפני 13 שנים בערך, כשהוקם כפר האמנים, שחנה הייתה בין יוזמיו, בנינו אני ורלי הבת שלי את הסטודיו וחנה הייתה יוצרת כלים למכירה ומלמדת. היא מאוד אהבה ללמד והייתה מורה מצוינת, דקדקנית עם סטנדרטים גבוהים. הסטודיו והקרמיקה היו כל עולמה ואנשים מכל הארץ הגיעו לקנות את הכלים שלה. במהלך השנים, אני הייתי עוזר לה עם הגלזורות ושריפת הכלים. כשהיא חלתה בסרטן, היא החליטה שגם אני צריך ללמוד קדרות והיא לימדה אותי גם לעבוד על האובניים, בזה אני לא הספקתי להתאמן מספיק.
“כשחנה נפטרה, אחרי שנתיים שהייתה חולה, לא ידעתי מה אני עושה עם הסטודיו ואז הצעתי לתלמידות שלה להמשיך לבוא לעבוד בסטודיו ומאוד התרגשתי ושמחתי שהן זרמו עם הרעיון. מאז, אני פה כל יום, כל היום. מעביר חוגים וסדנאות ומאפשר גם לתלמידים שרוצים להשתמש בסטודיו לעבודה עצמאית. יש לנו בסטודיו חמש עמדות של אובניים וגלזורות מצוינות, שאנחנו מרכיבים אצלנו. יש לנו ציוד וידע סופר–מקצועיים. אני מגלה חופשי את הסודות שאני יודע וזה מאוד ממלא אותי ומשמח אותי שהמקום של חנה חי וממשיך לפעול ויש בו אפילו יותר תלמידות ממה שהיו לה, כשהייתה פה“.
איך נראה יום שישי שלך?
“אני עובד בסטודיו. זה יום של תחזוקה בעיקר ויש גם מטיילים בכפר, אז אני מוכר ומקבל אנשים. בשבת, אני אוהב לצאת לטייל עם רכב השטח שלי בטבע. נוסע לבקר את הילדים, או שהם באים לבקר. אני נהנה לשמוע מוזיקה קלאסית ואני גם אוהב לשתות יין. אני חובב יינות. ניהלתי את פרויקט ההקמה של ‘יקבי רמת הגולן‘ ומאז, אני קונה את היינות שלהם. יש לי במקלט מרתף יינות מקורר, עם כ-500 בקבוקים, שאפילו ביקב כבר אין אותם“.
מה עושה בשעות הפנאי?
“אין לי שעות פנאי. אני בעיקר עובד, אפילו על העיתונים והטלוויזיה ויתרתי. אבל מאז שנפתח בית ‘הקפה לשבט‘, בכפר האמנים, אני מתחיל שם את הבוקר עם קפה ונהנה ללוות את בני הנוער שעובדים שם. חלקם לומדים אצלי בחוגים, לאחרים אני מסייע בשיעורי מתמטיקה. גם הבנים שלי התגייסו לעזור בייעוץ ובתרומות ואני מאוד אוהב את המקום הזה ואת הנערים שמפעילים אותו“.
עם מי היית רוצה לשבת בשולחן שבת?
“עם הילדים והנכדים שלי ואנחנו עושים את זה. בחנוכה, תמיד אנשים אוהבים להכין חנוכיות מחומר, אבל הם לא לוקחים בחשבון שלוקח כמה שבועות עד שהחנוכייה מוכנה, היא צריכה ייבוש ושתי שריפות וגלזורה. השנה, בן של אחת התלמידות הוותיקות של חנה הגיע להכין חנוכייה חודש לפני החג וביום ראשון, היא תהיה מוכנה“.
מה אתה הכי אוהב בגולן?
“את האנשים שחיים פה“.
מה אתה מאחל לעצמך?
“לחיות בבריאות טובה עד 120″.
