ספק אם הייתה עוד מלחמה בהיסטוריה, שבה צבא הודיע ימים מראש שהוא עומד לתקוף שכונה מסוימת, עיר מסוימת, בית מסוים, כפי שצה"ל הזהיר לפני כל התקפה, לאורך המלחמה. ראשון בסדרת מאמרים לציון שלוש שנים לשבעה באוקטובר
ב-8-9 בינואר, טבחו שלטונות איראן בכ-40,000 איראנים מתנגדי משטר. ביומיים! כל זאת, בלי להשתמש בחיל האוויר בעל היכולת הקטלנית הגדולה ביותר.
עובדה זו מעמידה באופן מגוחך את הטענה שישראל ביצעה "רצח עם" ו"פשעי מלחמה" של הרג מכוון של אזרחים, כאשר בשנתיים מלחמה של הצבא החזק ביותר באזור, עם התקפות רבות של חיל האוויר, נהרגו כ-60,000 פלשתינאים, מחציתם מחבלים חמושים. המספר הכולל מעיד על כך שלא היה טבח. הרי אילו המטרה הייתה הרג אזרחים חסר אבחנה, כבר ביום הראשון מספר ההרוגים הפלשתינאים היה גבוה יותר מכפי שהיה בשנתיים של מלחמה בלתי פוסקת. הוכחה נוספת לכך שלא היה טבח היא אחוז המחבלים החמושים מקרב ההרוגים – שאין לו אח ורע במלחמה אורבנית. זה נכון בוודאי באזור צפוף כמו עזה ובוודאי באזור שבו המחבלים הפכו את האזרחים למגינים אנושיים, פעלו מבתי חולים ובתי ספר ולא הכניסו אפילו אזרח אחד לעיר הטרור התת-קרקעית שהם בנו, כדי לתת לו מחסה ולהגן על חייו. הדבר מעיד על כך שצה"ל פעל ופועל באופן מוסרי חסר תקדים בתולדות המלחמות, כדי למזער ככל הניתן את הפגיעה באזרחים.
אחד המרכיבים המכריעים בהצלחה בְּמלחמה הוא מומנט ההפתעה. למדנו זאת היטב על בשרנו בשבעה באוקטובר. חיזבאללה למד זאת ב"עיד אל-ביפר". איראן למדה זאת במכות הפתיחה של המבצעים "עם כלביא" ו"שאגת הארי". אנו מכירים זאת גם מן העבר – במתקפת הפתע על ישראל במלחמת יום הכיפורים ובמבצע "מוקד", שבו השמדנו את חילות האוויר של האויב, במכת הפתיחה של מלחמת ששת הימים. כך גם בהיסטוריית המלחמות בעולם, ע"ע פרל הארבור ומבצע "ברברוסה" במלחמת העולם השנייה.
תעמולת כזב גבלסית
על הרקע הזה, ראוי לבחון את פעולת צה"ל במלחמת "חרבות ברזל". ספק אם הייתה עוד מלחמה בהיסטוריה, שבה צבא הודיע ימים מראש שהוא עומד לתקוף שכונה מסוימת, עיר מסוימת, בית מסוים, כפי שצה"ל הזהיר לפני כל התקפה, לאורך המלחמה. צה"ל ויתר מראש, ביודעין, על אפקט ההפתעה, כדי להגן על האזרחים בעזה ולאפשר להם לעזוב את האזור המותקף. זאת, למרות שרבים מה"בלתי מעורבים" השתתפו בגל האחרון של הביזה בשבעה באוקטובר ובמעשי הלינץ' בחטופים באותו יום. כאשר אנו מודיעים לאויב היכן נתקוף, אנו מאפשרים לו להיערך בהתאם. בדרך זו, אנו מחבלים במודע בהישגינו במלחמה ואף משלמים על כך במחיר דמים. יתר על כן, 500 הפצצות של צה"ל בוטלו בשל הימצאות אזרחים.
לכן, כל כך מרושעת ומסולפת עלילת הדם על פשעי המלחמה שלנו, על "ג'נוסייד" וכד', במכונת התעמולה האנטי-ישראלית, בעיתון "הארץ" ובעולם. זו פשוט תעמולת כזב גבלסית טיפוסית.
כאשר הקמנו עיר הומניטרית, שמטרתה האחת ויחידה הייתה הגנה על האזרחים העזתיים, והשקענו בכך סכומי עתק, הופיעו פוסטים אוטו-אנטישמיים שתיארו את העיר כ"מחנה ריכוז". נבל אוטו-אנטישמי העלה פוסט שבו מצולם השער המפורסם של מחנה אושוויץ ובמקום הכתובת "העבודה משחררת" נכתב "עיר הומניטרית". הרי ידוע שהעזתים נשלחים שם לתאי הגזים, לא?
פשע נגד האנושות של חמאס
אין תעמולה אנטישמית נתעבת יותר מהשוואתנו לנאצים. אם רוצים לעשות השוואה היסטורית הוגנת, יש להשוות אותנו לבעלות הברית שלחמו בנאצים. אדרבה, האם אפשר להשוות בין הפצצות השטיח על דרזדן וברלין, ובין ההתקפות על הירושימה ונגסקי לאופן המוסרי שבו אנו נלחמים בממשיכי דרכם של הנאצים? בדרזדן, לא היה דבר כזה "נזק אגבי". המונח נזק אגבי נועד למזער ככל הניתן את הפגיעה באזרחים והנה המונח עצמו היה לכלי בעלילת הדם על ישראל.
נכון, אזרחים רבים וילדים רבים נהרגו בעזה במלחמה. הם נהרגו בשל פשע נגד האנושות של חמאס, שהפך אותם למגן אנושי. דמו של כל ילד ואזרח עזתי, שנהרג במלחמה, בראשו של חמאס. מה עלינו לעשות? לתת חסינות למחבלים שהפכו אזרחים למגן אנושי? אם ניצב מולך מחבל, שתופס מחסה מאחורי ילדה, ומכוון את הנשק שלו לעבר הילדה שלך, לא תירה בו?
היה ג'נוסייד במלחמה הזאת. הוא היה בשבעה באוקטובר. ביום המר והנמהר הזה, חווינו את משמעות הסיסמה "פרי פלסטיין". במשך יום אחד, קטע קטן מ"פלשתין", הנגב המערבי, היה "פרי", ולמדנו היטב מה המשמעות של "פרום דה ריבר טו דה סי"; מהו החלום שלהם ומה דינם של היהודים בכל שטח שיהיה בידיהם. כבר ביום ההוא, החלה המתקפה האנטישמית ברחבי המערב, עם עלילת הדם על "ג'נוסייד"; עלילת דם שנועדה לשלול מהמדינה היהודית את זכות ההגנה העצמית. יש גם בתוכנו מי שמפמפמים את עלילת הדם, למשל, כדי לזכות בפרס בפסטיבל סרטים יוקרתי במחיאות כפיים ממושכות.
צה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם ובהיסטוריה של המלחמות. מי שטוען אחרת – שקרן. חבל שההסברה הישראלית משותקת.
