עשרות רבות של אנשים מכל הגולן, איש לפי יכולתו, מגייסים, אורזים, מובילים, מעמיסים ופורקים את הפרויקט הקהילתי-גולני הנפלא, שייסד מוישה ז"ל
אייל בהרב, נוב
לפני כשלוש שנים, פניתי למוישה ז"ל ואמרתי לו שקשה לאסוף כל חג מחדש מאות תרומות ולהגיע לסך מצטבר של מעל 100,000 שקל. שאולי כדאי שנפנה דרך הרדיו, או אולי לבתי כנסיות בחו"ל, או הכי פשוט לפנות לגוף/אדם פרטי, שיממן את הפרויקט וגמרנו את הסיפור.
מוישה אמר לי שמעבר לצורך של המשפחות הנזקקות, אחד הדברים היפים בשבילו בפרויקט הזה הוא שהוא רואה בו פרויקט קהילתי, שכל קהילת הגולן נרתמים לפרויקט החשוב הזה – מי שתורם 10 שקלים ומי שתורם מזמנו.
רק בפרויקטים האחרונים, התחלתי להבין כמה הוא צודק: בית דפוס (להפצת הפליירים), רשתות שיווק, מחלבות, מפעל מצות, מפעל חמוצים, גמ"ח של יישובי הסביבה, מפעלי מזון נוספים ועוד – הם אמנם גופים מאוד משמעותיים בפרויקט, אך יש עוד עשרות רבות של אנשים שפועלים בכל חג מחדש ומפאת צניעות לא אזכיר את שמם:
חקלאים, בתי אריזה, נהגים (הובלות), אחראים על החלוקה בקצרין וביישובי הגולן, רבני היישובים, עמותת בית כנסת (שהנושא החשבונאי מתנקז דרכה), אנשי רווחה, מאות התורמים שתורמים כל אחד כפי יכולתו, עשרות הילדים (בכל גיל) והמבוגרים, המקפידים להגיע בכל אריזה ואריזה ולוקחים אחריות על תחום מסוים, עשרות המתנדבים מקצרין והסביבה, המגיעים בשעת לילה לפרוק את אחת ההובלות הגדולות של הפרויקט, עשרות הנהגים המתנדבים מיישובי הגולן, המגיעים ברכבם להעמיס ולחלק את סלי המזון וכמובן, אותם אנשים המנצחים פעם אחר פעם על הארגון, הרכש והלוגיסטיקה.
ניכר כי הקהילה כולה מתגייסת ואין כל ספק – מדובר בפרויקט קהילתי-גולני.
אני שמח לחיות בקהילה הזאת, שעזרה לזולת היא ערך עליון אצלה.
