תערוכה בקצרין: לב יעקובסון, תושב קצרין מזה כשלושים שנים, מציג עבודות – מסכות, פסלים ואהילים, הנולדים מתוך דיאלוג מתמשך עם החומר. האמנית ויקטוריה רידמאן, מציגה אף היא בתערוכה זו סדרת ציורי טבע דומם
ביום חמישי בערב, נפתחה תערוכה שהיא מפגש בין חומר לרוח, בין טבע גולמי למעשה ידי אדם.
לב יעקובסון, תושב קצרין מזה כשלושים שנים, מציג עבודות שהן בין פיסול עץ אורגני ואובייקטים פונקציונליים ההופכים ליצירות אמנות – מסכות, פסלים ואהילים, הנולדים מתוך דיאלוג מתמשך עם החומר.
יעקובסון אינו "מעצב" את העץ בלבד; הוא מקשיב לו. פעולת הגילוף שלו מבוססת על קריאת גישה של הטקסטורה, הסיבים והעקמומיות הטבעית. המסכות שהוא יוצר נושאות איכות טקסית-ארכאית, כמעט שבטית ומעלות שאלות של זהות, הסתרה וחשיפה. הן אינן רק אובייקט חזותי, הן הצעה לנוכחות. כל מסכה היא טרנספורמציה: גזע, או קרש, הופכים לפנים; חומר דומם מקבל הבעה.
עבודתו עם שורשים בטבע מטעינה את היצירה בממד אקולוגי ופואטי. השורש – סמל של אחיזה בקרקע, של זיכרון ושל המשכיות – נוצר בידיו לפסל או לאהיל המפיץ אור. זהו מהלך אמנותי מרגש: מן האדמה אל האור, מן החבוי אל הגלוי.
ביֵן גילוף למכחול
לב פועל בחווה החקלאית בקצרין, לצד האמנית ויקטוריה רידמאן, אשר מציגה אף היא בתערוכה זו סדרת ציורי טבע דומם. ציוריה של רידמאן מהווים קונטרפונקט פיגורטיבי ושקט לעבודות העץ התלת-ממדיות. בעוד יעקובסון מחלץ דימוי מתוך חומר חי שנכרת, רידמאן עוצרת רגעים של התבוננות – קומפוזיציות מדודות של חפצים, אור וצל. יחד נוצרת תערוכה דיאלוגית: בין נפח למשטח, בין גילוף למכחול, בין חומריות מחוספסת לרוך ציורי.
נוכחותם של תלמידים, בני משפחת האמן ותושבי הקהילה בערב הפתיחה מעצימה את הקשר המקומי של התערוכה. יצירתו של לב אינה מנותקת ממקום – היא נטועה בו. היא צומחת מתוך נופי הגולן ומתוך חיי היום-יום בקצרין
באירוע, נכחו ראש המועצה, יהודה דואה, מנהל מתנ"ס קצרין, אלכס מלניקוב וסגן ראש המועצה, שי בטלמן, הם מכירים בחשיבותה של אמנות מקומית כמרחב תרבותי וכעוגן קהילתי.
התערוכה מזכירה כי אמנות אינה רק ייצוג של המציאות, אלא פעולה של גילוי: גילוי צורה בתוך חומר, גילוי אור בתוך סיב עץ, וגילוי קהילה סביב מעשה היצירה.
אוצרת: עדה בארי סימוניץ
