האם, יפה רז: “כפי שהשמן הדליק את המנורה בבית המקדש ואור מהול בשלווה הופץ לסביבתה, כך אסף ‘הדליק’ והקרין מאורו לסביבה. ההימצאות בקרבתו העניקה תחושת אושר… אנו יושבים כאן היום, במסגרת של ‘חברותא’, מפגשים אשר שמו להם למטרה את קירוב הלבבות בין דתיים לחילוניים. אתם, הנוכחים כאן, משמשים כנציגי קהילת הגולן וממלאים תפקיד של השמש, בחנוכייה של הקהילה שלכם. אף אסף מלא את תפקיד השמש בחנוכיות השונות של חייו”
המפגש השלישי של “חברותא” תשס”ח התקיים ביום ב’, ב’ בכסלו, ה-12.11, במרכז פסג”ה. הנושא היה “מי ראוי לשבת במשתה שבתך? – תפיסת החלוצים את מקומם בשרשרת הדורות היהודית, על פי תפילת שבת, שכתב אברהם שלונסקי (“בואי כלה”)”. הנחה את המפגש מנהל מתנ”ס הגולן, אורי הייטנר.
מפגש זה של “חברותא” הוקדש לזכרו של אסף רז ז”ל ולעילוי נשמתו והוא נפתח בדברים שנשאה אמו יפה, תבל”א, לזכרו.
“אסף בננו ז”ל נולד בי”ג בכסלו, חודש המסמל אור ורוחניות רבה”, פתחה רז את דבריה, שמקצתם מצוטטים להלן: “דמותו ניחנה בכל מאפייני החודש: במראהו, באישיותו, בכישוריו וביחסיו עם הזולת.
“במה נצרפו סמלי החג בדמותו של בננו אסף?
“השמן – השמן ששימש להדלקת המנורה בבית המקדש מסמל את עם ישראל. אסף דומה לשמן באופן בו יצר את קשריו עם הבריות. כפי שהשמן הדליק את המנורה ואור מהול בשלווה הופץ לסביבתה, כך אסף ‘הדליק’ והקרין מאורו לסביבה. ההימצאות בקרבתו העניקה תחושת אושר. היו לו חברים רבים מכל הגילאים, המגזרים, התרבויות הדתות ורמות ההשכלה, ועם כולם הוא היטיב ליצור קשרי חברות יפים ואמיתיים תוך שהוא נותן מעצמו ושומר על ייחודו.
“האור – ראש וראשון לסמלי חג החנוכה ונברא אחרי בריאת השמים והארץ. אסף התאפיין באור שקרן ממנו. נוחות השהייה במחיצתו, המרחב שנתן לחבריו, הידע הרב שקנה לעצמו והיטיב לחלוק עם אחרים בפילוסופיה, באמנות ובמוזיקה. אור זה היה גם ידע העולם הרחב שנבע מסקרנותו הרבה ומהרצון לדעת יותר, שמחת החיים, החדווה והאושר בעת השהייה במחיצתו, בחברותא, בשיחת עבודה וגם אתנו בבית. אסף ניחן בחיוך שובב ושובה לב, אסף חלק מאורו לאחרים, בעוד שאורו שלו לא פחת במאומה.
“אף החושך הוא מסמלי חג החנוכה, ואינו אלא היעדר אור. לחושך לא הייתה מציאות בחייו של אסף. מעשי החסד של אסף תאמו את דברי הנביא ישעיהו:”הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ, וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת: כִּי-תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ, וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם”, (נ”ח, ז’)
“במשך שנים רבות אסף אימץ את בית התמחוי של קריית שמונה בתדירות שבועית. הוא נתן מעצמו גרש את החושך מחיי האחרים מתוך רצון לעזור להם, ובעיקר מתוך אהבת האדם שהייתה בו.
“מבין סמלי החג, הנר הוא מהות גשמית. ברגע שמדליקים אותו, הוא הופך מחומר לאור. משנוצר הקשר הראשוני עם אסף, נחשפה מתחת למסווה הגשמי, החיצוני, מהות ייחודית – המון אור פנימי קורן בשלווה ובענווה.
השמש בחנוכייה
רז: “השמש אינו אחד משמונת נרות החנוכה, אלא הוא רק זה שמדליק אותם. לפעמים, גדולה מעלתו של ה’שמש’ יותר מזו של בעל האור עצמו. אסף, באישיותו ובפעילותו עם הנוער כמדריך ומחנך, מילא את תפקיד השמש.
“מתוקף תפקידו הוא עמד מעל לחניכיו. אבל לרוב, בחר להיות לצדם. הוא ידע לשוחח עמם בגובה העיניים ולהאירם באור ערכיו ומוסריותו. כפי ששמש אחד יכול להדליק נרות רבים, כך אסף יכול היה מפנימיותו ‘להדליק’ בני נוער רבים, כדבר החכמים: “נר לאחד – נר למאה”. נפלה בחלקו של אסף הזכות לשמש ‘כלי’ לאותו האור, המצוי בבני הנוער שלנו.
“אסף האמין בשלום בין הבריות, ללא קשר למוצאם, דתם, אמונתם, או גילם. אמונה זו הגיעה לשיאה בעת שפעל לראשונה להקמת של”ג – שמיניסטים למען הגולן, מפעל של חיבור הנוער הדתי והחילוני תוך עשייה למען הגולן. המפעל זכה להצלחה רבה עם תום שנתו הראשונה וממשיך להתקיים גם בשנה זו, לאחר מותו של אסף, לא רק במושבי הגולן, אלא גם בקצרין, שהולכת בדרך יפה זו ומתעוררת להבנה שכך צריך להיות.
“אנו יושבים כאן היום, במסגרת של ‘חברותא’, מפגשים אשר שמו להם למטרה את קירוב הלבבות בין דתיים לחילוניים. אתם, הנוכחים כאן, משמשים כנציגי קהילת הגולן וממלאים תפקיד של השמש, בחנוכייה של הקהילה שלכם. אף אסף מלא את תפקיד השמש בחנוכיות השונות של חייו.
“מדוע לחנוכייה שמונה קנים? הספרה שמונה מסמלת את האינסוף. ברשותכם, אעז ואומר ש’העל-טבעי’ המאפיין את הספרה שמונה, אפיין כל כך את אסף. חבר, שנסע אתו לטיול במזרח, סיפר לנו שאסף רשום בספר המטיילים העולמי, כמי ששבר את שיא העולם בטיפוס אל הר בן 1200 מדרגות, שהגויים מאמינים שהוא משכנם של אדם וחווה. אסף היה אינסופי ביכולותיו ובכישרונותיו, וכמו כוכב התורם ממעלותיו לזוהרו של עולם, בשבילנו כמשפחתו – הועם זוהרו של עולם זה עם מותו. השמים שהיו הגבול עבורו בחייו, הפכו לו למשכן במותו…
“שנזכה כולנו להאיר מאורו של אסף, לעולם שכולו טוב, לעולמנו החלקי וננהג כמנהג בית הלל וכמנהג אסף בעניין נרות החנוכה: מוסיף והולך מדי יום ביומו.
“כל טוב לכם, חודש כסלו מבורך, והרבה כוח להאיר פנימה והחוצה, באהבת אין קץ לכולכם, מאתנו המשפחה. יהי זכרו ברוך”.
