בהשקעה בת ארבעה מליון ש”ח של הקק”ל והחברה הממשלתית לתיירות, עובר פארק קצרין בימים אלה מקצה ריענון יצירתי שעתיד לשנות לחלוטין את פניו ואופיו. אבינועם ברויאר, מנהל הפארק, מספר על ניחוח לחם ומזמורי הלל בכפר אינטראקטיבי של עתיקות ומולטימדיה
שָׂאֵנוּ בְּתֹף, בְּכִנּוֹר וּבְחָלִיל!
שָׂאֵנוּ בַּמָּחוֹל וּבַשִּׁירִים!
חַגֵּנוּ כִּי טוֹב – הַךְ לוֹ, זֶמֶר! הַך בַּצְלִיל!
שָׂאֵנוּ, זֶמֶר-חַג-שֶׁלַּכְּפָרִים…
שירו של עמנואל זמיר מתנגן באוזניי חרישית כאשר מתאר אבינועם ברויאר (34), מנהלו החדש של פארק קצרין, את החוויה המזומנת מידי ליל, בסיורי הסליחות המתחדשים עכשיו בפארק קצרין.
“עם רדת החשכה” פותח ברויאר, “בכניסה ליער בצידו של הכפר התלמודי, מקבל נגן את הבאים – תלמידי בתי הספר ומבוגרים, ועובר איתם מהיער, המרחב המאוד אישי בו כל אחד יכול להיות עם עצמו, אל הבית – המרחב המשפחתי, ביתו של רבי אבון ואל המרחב הקהילתי חברתי שהוא בית הכנסת. הנגן מעלה צליל מבוזוקי, גיטרה, חליל, תוף ואף שר פיוטים עם הקהל לפי רצונם ויכולתם. זה יכול לקרות בכל שעה שיזמינו גם אם זה שלוש בלילה אם תהיה קבוצה לפחות של אוטובוס. הפעילות המיוחדת מתחילה ממש בימים אלה לפי הזמנה ונמשכת עד יום כיפור”.
אבינועם ברויאר, עו”ד, עובד סוציאלי ומורה דרך, הינו מנהלם של פארק קצרין והמוזיאון מזה שנה ומתגורר ביסוד המעלה. יחד עם הצוות היצירתי מאוד של הפארק והמוזיאון הוא העיר את האתר, שהתמלא ביוזמות חדשות ומצפה לגמר התכנון שישנה את פניו ואופיו לחלוטין, בהשקעה בת ארבעה מליון ש”ח של הקק”ל והחברה הממשלתית לתיירות. עד שיסתיימו התכנון והבנייה, כבר רועננו כאן מאוד החוויות, שדורשות לא יותר מאשר רעיונות יצירתיים, ומזה יש כאן דווקא הרבה.
למשל ריח הלחם הנאפה שאי אפשר שלא לשים לב אליו כאשר נכנסים בשערי הכפר התלמודי.
“אה, זה הדובדבן של קצפת הפיתוח בפארק!” מתלהב ברויאר. “לקחנו את מה שכונה על ידי מקימי האתר ‘בית המלאכות’, בית סורי בו הדגימו בעבר מלאכות מסורתיות מתקופת התלמוד. ניקינו, שיפצנו, שינינו את שמו ל’בית הלחם’ ואכן כל מי שסובב בפארק יכול כבר להריח את ניחוחות הלחם הנאפה.
“מדריכות הפארק בלבוש תלמודי אופות כאן לחם מחיטה מלאה שמקורה בגולן, בתנור לבנים יפהפה והוא מוגש בסלסילת במבוק יחד עם גבינת לבנה טריה שמכינים במקום, עם פנכת שמן זית גולני מאליעד, ריבה גולנית מתוצרת בית-אל וארץ הגליל מבני יהודה, זעתר, זיתים גולניים שנכין בעצמנו החל מהעונה הקרובה. הכל מוגש בכליי חרס מעוצבים ובתוספת כפיות עץ, ללא שום חתיכת פלסטיק, אך בתוספת מפה קטנה משובצת. כפי שאכלו והסבו כאן לפני 1,500 שנה, כך גם היום.
“מדוע לחם? כי הוא המרכז, הוא בסיסי ביותר, גם ברכת המזון נאמרת רק אם יש בארוחה לחם. לא הקמנו כאן מאפיה אלא מקום בו פוגשים מישהו מהכפר, שמייצר משהו קיומי הן בחומר והן ברוח, וכך כל הקיום בכפר שהינו דיאלוג בין חומר לרוח.
“מחיר ‘פיילוט’ של סל זוגי על כל תכולתו שהינה באיכות הגבוהה ביותר, הוא בסך הכל 30 ש”ח, אני קורא לכל תושבי הגולן להגיע וליהנות, לבוא ולטעום, לאכול חוויה. בחצר בית הלחם מדגימים מלאכות עתיקות, כאן מודגש האדם שמאחורי האוכל, אבני ריחיים מדגימות את הטחינה, הנול והכישור מדגימים טוויה ואריגה. מי שיבוא בזמן רגוע יחסית יקבל סיפור שלם שמאחורי הסלסלה, הן על גבי דף והן מהמדריכות מסבירות הפנים. כל התהליך נעשה לעיני הצופים, הטחינה, הכנת הבצק, התנור הלוהט והמאפה הנפלא המוגש חם חם”.
סופר הסת”ם עבד הרבוע
בצד בית הכנסת התלמודי המוכר של קצרין, בחדר קריר וחשוך מעט, יושב חוזה המדינה וכותב מגילות בציפורן. נסחפנו מעט בגלל החזות המרשימה, לא מדובר בהרצל אלא ביעקב שלום מקצרין, איש צעיר, מסביר פנים וחיוך, בעל זקן עבות וכיפה גדולה שחורה על ראשו.
משהו בשקדנות, בענווה, במגילות הקלף על מדפים סביב, בקסת הדיו וכלי סופר הסת”ם, מושך כמו חבלי קסם, אם רק היה אפשר לשבת לצידו כמה שעות במקום המופלא הזה, בו נמצאה כתובת בארמית: “עוזי עבד הדן רבועה…תרין מנין”. מדובר באדם שתרם סכום כסף (שני מנים) להקמת ה”ריבוע” חדר או אולם לסעודות או למסיבות. לדברי ברויאר עד היום, עשרות שנים לאחר הגילוי, עדיין מתווכחים אם היה זה הרבוע או לא.
“סופר הסת”ם החל לעבוד כאן לפני שלושה חודשים,” מסביר ברויאר. “חשבנו שנכון שמקום ששם דגש על תלמוד יתן מקום לטקסט התלמודי שמדהים ביופיו, בנועזותו וחדשנותו ולאותיות העבריות שבהן נכתב התלמוד. בפיתוח העתידי אנחנו שמים דגש על הארמית, שפה בה דיברו כאן בעבר, שמשתלבת בשפתנו מבלי לדעת. יוקדש לה חלל סגור, מוסיקלי ויעביר את הסיפור של הארמית החל מהשפה העתיקה ועד היותה חלק משפתנו היום, שפה שמושרת היום מפי אמנים מפורסמים כמו אהוד ואביתר בנאי.
“סופר הסת”ם יעקב שלום יושב כאן מידי יום, זו מלאכתו, כותב על קלף אמיתי, משניות, פסוקים, ברכות למי שמעוניין, מזוזות וכל דברי הקודש שצריכים להיכתב על קלף. הכל ניתן לרכישה במחיר סמלי.
“בנוסף, הוא פתוח מאוד לשיחה לכל המבקרים ואנחנו כבר רואים את ההשפעה על רמת החוויה המיוחדת של המבקר שיושב איתו בחדר. זה שילוב מיוחד של האותיות והאדם, כמו השילוב שיש בלחם. הדברים שהוא כותב ניתנים לרכישה במחיר סמלי”.
פיתוח של 4 מליון ש”ח
פארק קצרין, שמבקריו נהגו לעבור בין מוקדי חוויה, ישנה תוך קצת למעלה משנה את פניו לחלוטין. צוות הפארק גיבש תכנית פיתוח שתוקצבה על ידי משרד התיירות והקק”ל ואושרה על ידי רשות העתיקות, והיא נמצאת בתהליך של תכנון מפורט.
ברויאר מדגיש, כי התפיסה שעומדת בבסיס התכנית היא הפיכת האתר לכפר שלם, אינטראקטיבי, כאשר המבקר מופעל ועובר רצף של חוויות בתוך העתיקות.
במסגרת פיתוח זה יותווה מסלול, שיפתח מ”בית רבי אבון”, הבית התלמודי המשוחזר על כליו, אל חללים נוספים, בהם שוק ססגוני, שיתפרס בחצר שהיא מקום המפגש של אנשי היישוב התלמודי. בשוק יתבצעו מלאכות נשים, שהיו עיקר השוק גם בעבר ומעט מלאכות גברים. המסלול יעבור אל החצר ואל המעין שישוקם, מהם אל סימטא ואל שני בתים סגורים נוספים שבתוכם יהיה תוכן הן גולני והן תלמודי. משם אל בית הכנסת ואל חדר סופר הסת”ם.
ברויאר: “החצר תהיה מקורה ומוצלת בסכך וכל הפעילויות שנפרסו עד כה ברחבי הפארק ובין חורשות הזית, ייעשו בתוך העתיקות ממש. בתכנון זה גם חלק מולטימדיה שיינתן בעדינות, כי אנחנו רוצים שהאבנים לא ישתקו אלא ידברו. זו תהיה עבודה מאוד קשה לתת חוויה חזקה גם עבור המבקר הלא מודרך באתר, בתוך בתי הכפר.
“עלות ההשקעות בפיתוח מגיעה לארבעה מליון ש”ח, הודות לסמי בר לב, ראש המועצה המקומית קצרין, כרגע נכנסים לתכנון מפורט של אתר העתיקות עצמן ועובדים עם החברה הממשלתית לתיירות על הפרוגרמה והתכנים.
“אנחנו צופים שחנוכת האתר המתחדש תהיה בקיץ הבא, ואם לא – בפסח שאחריו. נהיה אז בפארק שנמצא במקום אחר לחלוטין”.
כפר בן 1,500 אבל בלילות עדיין צעיר
ברחבת בית הכנסת עדיין מוצבים ספסלים מהאירוע שהתקיים כאן בלילה שעבר, מופע של להקת “עלמה”, שהתקיים בשיתוף פעולה עם מתנ”ס קצרין ומרכז הצעירים בהשתתפות 200 איש. “שיתוף פעולה מעולה שהסתיים במופע מעולה”, אומר מנהל הפארק. “אין לי ספק שהמיקום של בית הכנסת העתיק בשילוב עם עץ האלון העתיק הם המקום בלי ספק הכי יפה בארץ למופעים מוזיקליים ושום אמפי לא יכול להתחרות במקום.
“אני רוצה להרחיב, כי שיתוף פעולה עם מרכז הצעירים התחיל סביב רצון חזק ליצר פעילות של ‘הלילה עוד צעיר’ בקצרין. אני מאוד מאמין שעתיקות בפני עצמן משקפות את העבר, אך דיאלוג בין הווה, עתיד ועבר, הוא מה שיכול להפוך את קצרין לייחודית; יצירה של מוסיקה, אמנות ותרבות הוא מפגש ודיאלוג מדהים. קדם לו יום ציור עצי הזית, שקיימנו כאן בחורף שחלף, יום מקסים שאת תוצאותיו הצגנו בתערוכה שנמשכה חצי שנה בבית הבד”.
פסטיב-הלל, יומיים של מוסיקה, זמר וקונצרטים
תפילת ההלל כבר הפכה לחלק מהפק”ל של פארק קצרין בחגים הגדולים שחלפו, עם השתתפות מרשימה של כ-250 איש בפסח האחרון. בסוכות שיבוא עלינו לטובה מבקשים להציב משוכה גבוהה הרבה יותר ולהרחיב את הטקס ליומיים שלמים תחת הכותרת “פסטיב-הלל”.
בעוד מחכים כאן לתשובות חיוביות מהגורמים המתקצבים, כבר מתכננים סיורים מוזיקליים עם פייטנים, זמרים, נגנים, מופעים מוזיקליים אינטראקטיביים ובערבים קונצרטים ומופעים מוסיקליים וכמובן תפילת ההלל המסורתית.
ברויאר: “הלל זו סדרת מזמורי תהילים שנאמרים בכל חג, פסח, סוכות, ראש חודש, שכולם שירי הלל, שמחה והודיה לאל על כל הטוב והשפע שיש לנו. זה נעשה תמיד עם כלי נגינה וריקודים, זו מידה אנושית מקסימה של יכולת לשיר, לנגן ולשמוח. אנחנו רוצים לשלב את זה במסגרת הדיאלוג שנערך כאן כל הזמן בין עבר ועתיד והמיקום מאוד יפה כי זה נעשה בבית הכנסת. גם אנשי קהילת קצרין לפני 1,500 שנה עשו זאת בוודאי כמונו, בתופים ובמחולות”.
זה הזמן לבצור, למסוק ולדרוך שמן, שלוש שעות בילוי מהנה בסך הכל
לצד החידושים, נמצא פארק קצרין עכשיו בשיא עונת הבציר, שלוש פעמים ביום מגיעות משפחות מכל הארץ לדרוך ענבים ולצאת עם בקבוק יין, במסגרת אותו דיאלוג בין עתיד לעבר. כך זה יימשך גם בחגים, עם דריכת ענבים בגת המשוחזרת עם רצפת הפסיפס היפה. נעים כאן במעגל השנה, זה של העונות וזה של החגים, עם מסיק בסתיו וגורן באביב.
בנוסף, מוקרנים בפארק שני חזיונות אורקוליים במבנה “החוויה התלמודית “שמעוצב כמו בית כנסת עתיק עם חיקוי ציורי דורה אירופוס, על שתי דרמות מהתלמוד – סיפורו תנורו של עכנאי, ועל רבי מאיר ואלישע בין אבויה.
בסך הכל, מדובר בשלוש שעות הנאה, גם בעיצומו של הקיץ, כאשר המבקר עבר חוויה בגת, צפה בחזיון, סעד מסלסלה, עשה סיור מודרך בפארק והמשיך למוזיאון הגולן.
רק עם צוות כזה
ברויאר, מנהל הפארק, מדגיש כי החידושים הם יוזמות שלו יחד עם הצוות המאוד מאוד מסור – אירנה סמורדרין, שגם מעצבת את התלבושות, מאיר אבוטבול, איש התחזוקה של הפארק, לוגיסטיקה וחזות שעושה לבד עבודה של עשרה אנשים, יעל שטרסברג, אוצרת המוזיאון ומטפלת בהזמנות, יפה נער, אדמיניסטרציה וקבלת קהל במוזיאון, שרה גילקמן, רכזת ההדרכה והאחראית על בית הלחם החדש.
ברויאר: “כל הצוות המדהים של המדריכים והעוזרים של מאיר – כולם כאן עובדים מעולים עד אחד. הם עובדים כאן שנים רבות, אוהבים מאוד את הפארק והפארק מאוד אוהב אותם”.
