שלושת השבועות שבין י”ז בתמוז לט’ באב הם ימים רעים לישראל ונוהגים בהם אבלוּת. מטרת האבל היא גם להזכיר לנו על מה חרב הבית ולהביא אותנו לתיקון המעשים
ערב ט’ באב. מעל 2000 שנה, עברו מאז נחרב בית המקדש ואנחנו עדיין שומרים באדיקות את מנהגי האבל, זוכרים את החורבן, צמים ואומרים קינות. הפתיע אותי לשמוע שתי נשים, שישבו לידי, מדברות על הימים האלו, ימים שיש בהם סכנות. הן מקפידות לא לקנות דבר חדש ולא לטוס לחו”ל. אחת מהן סיפרה על בעלה, איש עסקים, שלא מוכן לסגור שום עסקה בשבוע הזה. הם לא דתיים, היא מדגישה לחברתה, אבל יש דברים ביהדות שהיא שומרת עליהם והיא מאמינה שהימים האלו הם ימי פורענות.
זה תמיד מרגש אותי לראות שהמסורת נשמרת, שחורבן הבית הוא לא רק של הדתיים, אלא של כולנו. יגאל אלון אמר: “עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוט בערפל” ואני מאוד מתחברת למשפט הזה. השמירה על המסורת, גם המסורות המשפחתיות וגם המסורת שלנו כעם יהודי, יש לה חשיבות גדולה, בעיניי. מטרת ימי האבל האלה היא גם להזכיר לנו על מה חרב הבית ולהביא אותנו לתיקון המעשים.
איזה נוער
בהקשר הזה, לא יכולתי שלא לחשוב על בני הנוער שלנו בגולן ובכלל, על ההירתמות שלהם לפעילויות של התנדבות למען החברה. בהרבה יישובים יש מסורת רבת-שנים של קייטנות לילדים ואפילו למבוגרים בעלי צרכים מיוחדים. הנוער מגייס כספים למען המטרה, מארגן פעילויות, אטרקציות, אוכל והם מארחים את הילדים בבתיהם, תוך דאגה ומסירות. זו נתינה מיוחדת שיש בה הרבה אהבת חינם. בימים שבהם סיפור הנערים בקפריסין גרם לי לאיזה זעזוע, גם אם לא היה שם אונס, הייתה שם תרבות בילוי לא מכבדת ומתירנית מדי בעיניי לנערים בגיל הזה, משמח אותי וממלא את הלב לראות בני נוער שעסוקים בעשייה חברתית. בני נוער שמבלים בשבוע עבודה ב”השומר החדש”, שעסוקים בימי החופש שלהם בעבודה, בהתנדבות, בטיולים בשבילי הארץ.
השבוע, ראיתי את בני הנוער שלנו ביישוב מנקים מכוניות בחום הכבד ואוספים את הכסף שהרוויחו למטרות צדקה והלב שלי התרחב ועוד יותר התרגשתי מזה שהחמאתי להם והם לא הבינו מה אני עושה עניין. בעיניהם, זה מובן מאליו שהם צריכים להתנדב. זה חלק ממי שהם. ההתגייסות הזאת למען עשייה גם מאחדת ביניהם כחברה, מגבשת אותם, גורמת להם לדאוג אחד לשני לפעול יחד ולהיות עסוקים.
הפתיע אותי לשמוע שתי נשים, שישבו לידי, מדברות על הימים האלו, ימים שיש בהם סכנות. הן מקפידות לא לקנות דבר חדש ולא לטוס לחו”ל. אחת מהן סיפרה על בעלה, איש עסקים, שלא מוכן לסגור שום עסקה בשבוע הזה
אני זוכרת את הימים שהתלבטנו אם משתקעים בגולן ובונים את ביתנו. היינו אז רכזי נוער, ראינו נוער נפלא, מלח הארץ, ידענו שבמקום כזה אנחנו רוצים לגדל את ילדינו, במקום שיש בו הרבה חסד, נתינה ואהבת אדם.
אני לא מכירה את הנערים שהיו בקפריסין. יכול להיות שגם הם עסוקים ביום-יום שלהם בעשייה והתנדבויות וגם הם מטיילים באהבה בשבילי הארץ. אבל הסיפור שלהם הוא גם מסר בשבילנו, ההורים, לבדוק מה הילדים שלנו עושים, איך הם מתנהגים מחוץ לכותלי הקהילה והמשפחה. לוודא שאנחנו מעבירים להם מסרים ברורים על הדרך בה היינו רוצים לראות אותם מתנהגים.
אני שמחה לראות את ילדיי נהנים, מטיילים וצוברים חוויות. גם לראות עולם זה נפלא, אבל אסור לנו כהורים להקל ראש במתירנות מוגזמת. שמירת ערכים של נתינה ועשייה וכבוד האדם ואהבת האדם הם הבסיס שלנו.
המסר שלי לימים האלה, של ערב ט’ באב, הוא להרבות באהבה, בעשייה ובחסד. לחיות את החיים בעוצמה, אבל לא לאבד את עצמנו ואת כבודנו והלוואי שנזכה לחיים טובים ושמחים ולגאולה שלמה.
