הוא מעולם לא הוכתר לתפקיד הזה ואף פעם לא היה בוועד יישובי הגולן תפקיד כזה. בכל זאת, הרב אהרן איזנטל, מחיספין, היה הדמות הרוחנית הבולטת בהנהגת המאבק על הגולן
רב היישוב חיספין, הרב אהרן איזנטל, סיים את תפקידו, לאחר 38 שנים.
ההגדרה הפורמלית "רב היישוב חיספין" מצמצמת את מקומו ומעמדו של הרב איזנטל בגולן ואת תרומתו לקהילת הגולן. אחרת, מה לי, חבר קיבוץ חילוני בצפון הגולן, כדי שאקדיש את הטור שלי לרב של יישוב קהילתי דתי בדרום הגולן?
כל ניסיון להגדיר בכותרת את מקומו של הרב איזנטל יחמיץ את המהות הבלתי פורמלית של תפקידו הציבורי. גם לא ההגדרה שמדי פעם הוענקה לו, "הרב של ועד יישובי הגולן". אף פעם לא היה בוועד יישובי הגולן תפקיד כזה. גם לא היה צורך בתפקיד כזה. ועד יישובי הגולן לא היה ארגון שדרוש בו רב. אבל בין פעיליו ומנהיגיו היו גם רבנים. הרב איזנטל היה הבולט שבהם. הוא היה חלק אינטגרלי מהנהגת המאבק, חבר בהנהלה הרחבה והמצומצמת של הוועד ושותף לכל ההחלטות וההכרעות של הוועד. לא בשל היותו רב, אלא בשל היותו הרב אהרן איזנטל; בשל תבונתו, בזכות מנהיגותו, בזכות תרומתו לכל דיון, בכל פורום.
הרב איזנטל היה המנהיג הרוחני של המאבק על הגולן. לא המנהיג הדתי ולא המנהיג הרוחני של הדתיים, אלא המנהיג הרוחני של המאבק, כפי שרבי עקיבא היה, על פי המסורת, הרב של מרד בר כוכבא. הוא האיש שידע, גם בשעות הקשות, גם ברגעי סף הייאוש, לבטא את המשמעות הרוחנית של מאבקנו, לחזק ולרומם את הנפש.
אני מבקש להתמקד במאמר הזה במה הרב איזנטל בעבורי.
עשיתי לי רב
יש לי קרבה עמוקה לציונות הדתית ועניין רב בה. אני בקיא בקבוצות בתוכה ובמחלוקות בין אנשיה. אני חש קרבה רעיונית ותרבותית רבה לזרם הליברלי הפרגמטי בתוכה ולבטח לא לזרם השמרני. הרב איזנטל ממש אינו שייך לזרם הליברלי. הוא נטוע עמוק בזרם השמרני. אף על פי כן, אני חש אליו קרבת נפש רבה, בזכות אישיותו והשראתו.
לכן, כאשר התחתנתי, לפני 31 שנים וניצבתי בעמדת "עשה לך רב", בחרתי ברב איזנטל כרב שישיא את יעל ואותי. לקראת החתונה, יעל ואני ביקרנו פעם או פעמיים בבית הרב לשיחה אתו ועם ציפי, רעייתו. שנינו זוכרים היטב את השיחות הללו כחוויה משמעותית. השיחה הזאת הייתה ההפך הגמור מהסטיגמה שהייתה אז (ואולי קיימת גם היום) על "הדרכת כלות". שוחחנו לעומק על מהות האהבה ועל האהבה ביהדות, ועל זוגיות ומשפחה.
בשנים הבאות, נהגנו להתארח כאושפיזין בסוכתה של משפחת איזנטל, מדי סוכות. גם היום, כשאנו נפגשים עם בני הזוג איזנטל, בעיקר באירועים גולניים, אנו שמחים מאוד להיפגש ולשוחח ולהתעדכן בנעשה במשפחה, כאילו זה המשך של אותה שיחה לפני למעלה משלושה עשורים.
רק השם, בלי התואר
את הרב איזנטל פגשתי לראשונה מיד בתחילת המאבק, בקיץ 1992. יו"ר הוועד, אלי מלכה, הטיל עליי להקים צוות אסטרטגי, שיעצב את האסטרטגיה הראשונית של המאבק והמליץ לי לשבץ בו את הרב איזנטל, שאותו לא הכרתי. כשנפגשנו, מראהו הפתיע אותי. לא המראה שציפיתי מרב דתי-לאומי, אלא מראה חרדי – כיפה שחורה וחליפה שחורה. אך פניו נהרו, עיניו קרנו, שידרו טוב לב, אכפתיות, מנהיגות וסמכות טבעית. מרגע שדיבר, אי אפשר היה לטעות בכך, שחרף המראה החרדי, מדובר באיש מובהק של הציונות הדתית. אם ההבדל המהותי ביותר בין החברה הדתית לאומית לחברה החרדית הוא השירות בצה"ל, למדתי לימים, שרוני, מסיפורי קרבות השריון הקשים במלחמת יום הכיפורים בגולן, בספרו של חיים סבתו "תיאום כוונות", לוחם עז נפש, אינו אלא הרב איזנטל.
המראה החרדי מטעה. אני זוכר פגישה של הנהגת ועד יישובי הגולן עם הנשיא עזר ויצמן, בבית הנשיא בירושלים, בימים הקשים ביותר של המאבק. כשיצאנו, המתינה לנו בפתח סוללה של עיתונאים, שביקשו לדלות מאתנו מידע על הפגישה. אחד מהם פנה לרב איזנטל ביידיש. הרב נרעש ונפגע עד עמקי נשמתו. מעולם לא ראיתיו נסער כל כך והזדהיתי מאוד עם תחושתו.
כשנפגשנו לראשונה בישיבת הצוות האסטרטגי, הוא הציג את עצמו: אהרן איזנטל. בישיבה פניתי אליו בשמו, אהרן. לאחר הישיבה, ניגש אליי אחד החברים, מן המגזר הדתי, ואמר לי שמקובל לפנות אליו "הרב איזנטל" וכך אני פונה אליו עד היום. הוא תמיד מציג את עצמו אהרן איזנטל, ללא התואר.
איש עקרונות פרגמטי
בשנות המאבק על הגולן, נפגשנו פעמים אחדות בשבוע, אולם הקשר בינינו נשמר גם אחרי שוך המאבק. בשנים שלאחר המאבק, שירתי במשך תשע שנים כמנהל המתנ"ס האזורי גולן. אחת הפעולות הראשונות שקידמתי הייתה הקמת מועצת נוער, שכללה כמובן נוער דתי וחילוני. לתדהמתי, ביישובים הדתיים הייתה התנגדות חזקה לפעילות הזאת. זאת, בניגוד לפעילות המשותפת של הנוער הדתי והחילוני במאבק, שזכתה לעידוד ללא סייג.
כשביררתי את העניין, התברר לי שהדבר נובע מחשש מהמפגש, שעלול "להשפיע לרעה" על הנוער הדתי. נסערתי ויצאתי למאבק, שלא אכנס אליו כאן. נאמר לי שהפורום המשפיע, שהוא גם עומד מאחורי ההתנגדות, הוא פורום הרבנים. נפגשתי עם הפורום, אך לא הצלחתי להזיז אותם מהתנגדותם. הם מינו את אחד הרבנים כאיש קשר. היו לי אתו מספר פגישות ולא הצלחתי להזיז דבר. בסופו של דבר, נפגשתי לסדרה ארוכה של שיחות עם הרב איזנטל, הדמות המשפיעה ביותר, בביתו. השיחות היו לא קלות, אבל הצלחתי להבין לעומק את הסיבות להתנגדות. ומה שחשוב יותר – הצלחנו להגיע להסכמות על פעילות מוגבלת. קשה לומר שיצאתי ואפילו מחצית תאוותי בידי, אולם בזכות ההסכמות הללו התאפשרו מפגשים ופעילות משותפת, במגבלות רבות ודומני שהיום אנו מצויים, מהבחינה הזאת, במקום טוב בהרבה. הפרשה הזאת הזכירה לי את מה שהכרתי עוד בהנהלת ועד יישובי הגולן. הרב איזנטל הוא איש עקרונות, אבל הוא יודע להיות פרגמטי ולהגיע לפתרונות והרי מנהיגות אמת מחויבת לפתרונות.
לעשות טוב לעם ישראל
כשהתפטרתי מתפקידי, אחרי תשע שנים, תוך ריב גלוי עם ראש המועצה, אלי מלכה, הזמין אותי הרב איזנטל לשיחה. הוא האזין לי בעניין רב, שאל והתעניין. וגם מתח ביקורת, בעיקר על הפומבי שנתתי למריבה. התרשמתי, שמה שעניין אותו במיוחד היה היחסים בין שני אנשים יקרים לו, שותפים לדרך, אף שהיה זה כבר עשור אחרי המאבק.
כשאבי נפטר, לפני שש שנים, התקשר אליי הרב איזנטל. בפתח שיחתנו, הוא ביקש ממני לספר לו שלושה דברים חשובים לי על אבא שלי. חשתי, שהוא אכן מתעניין, רוצה לדעת מיהו אבי, מאזין בקשב רב ובאמפתיה. השיחה הזו ריגשה אותי מאוד וצרובה היטב בזיכרוני.
היום, כשהרב איזנטל נפרד מה"טייטל" של רב היישוב, איני יודע אם יש לו טייטל אחר, אך דומני שהוא אינו זקוק לו. אין לי ספק שגם עתה, ללא התפקיד, הוא ימצא את הדרך לעשות טוב למען עם ישראל, ארץ ישראל, תורת ישראל, מדינת ישראל והגולן.
