בילדותי, היה הערק פתרון קסם לכל מיחוש. בסיור בצפת, לקראת פסטיבל הכלייזמרים, התברר לי שייצור "ערק איילים" החל בצפת עוד בשנת 1824
בערב שבת, בבית הוריי, לפני שהשבת נכנסת, נוהגים לשתות כוסית ערק. ככה, מאז שאני קטנה, אני זוכרת את הטקס הזה של הכוסית "לחיים טובים", רגע לפני שהשבוע מסתיים ונכנסים לרוגע והשמחה של שבת. בכללי, ערק היה שיקוי הקסם בבית שלנו: כואבת לך הבטן – נמרח לך אותה בערק, יעבור. כואב הגרון – מטפחת מחוממת טבולה בערק, כצעיף. כאבי שיניים – מגרגרים ערק. יש חום – ערק על המצח. לא נרדמים – שני שלוקים של ערק ואת נרדמת…
גם אצלי בבית יש תמיד ערק. אנחנו אוהבים לשתות כוסית מדי פעם, לפעמים, עם רוזטה (תמצית שקדים), או לימונדה. אבל אנחנו פחות בעניין של תרופת הקסם, יותר כמשקה לראש טוב ול"לחיים".
השבוע, הייתי בסיור בצפת, לקראת פסטיבל הכלייזמרים, שיתקיים בעוד שבועיים. המדריכה הוציאה פתאום מהתיק בקבוק ערק והשקתה אותנו בכוסית. אני חשבתי שהמטרה הייתה רק להכניס אותנו לאווירת אנשי העיר ושנתפוס קצת ראש ומצב רוח טוב. בכל זאת סיור מוזיקלי בעיר הקודש, אבל אז היא הפתיעה וסיפרה לנו שייצור "ערק איילים" החל בצפת בשנת 1824. משפחת גולד, שעלתה לארץ מאוקראינה, ייצרו בצפת וודקה ויינות, שלא זכו לביקוש של תושבי העיר, שהיו ברובם ערבים. אז הם החלו לייצר ערק, שהיה פופולרי באזור ונשאר כזה עד היום.
אולי בכל זאת וודקה?
בכל פעם מחדש, אני מופתעת מהסודות והסיפורים שאני מגלה על צפת, עיר הולדתי ובכלל, על החיים ועל אנשים. אין כמו מפגשים לגילויים מעניינים. כשחזרתי מהסיור בצפת הביתה, עצרתי לרגע בסופרמרקט בקצרין, שדרך אגב הורחב וחודש לאחרונה והפך למקום יפה יותר עם חווית קנייה. קופאי חדש, שאני לא מכירה, הציע לי וודקה במחיר מבצעי קופה. הוא שכנע אותי שזה אחלה מחיר והמליץ. אמרתי לו שאצלנו לא שותים וודקה, אבל אם יש ערק במבצע, אני אקח לנו בקבוק או שניים. מיד הוא צחק – ",את בטח מאלה שמורחות על הבטן וכאלה…"
"אני דווקא לא, אבל המשפחה שלי כן. אנחנו שותים קצת בשביל הכיף…".
סיפרתי לו שהחייל קיבל את השחרור הרשמי מצה"ל והבכורה היפה שלי חוגגת השבת יומולדת ומסיימת את התואר הראשון ואני כולי התרגשות, אז אנחנו הולכים לחגוג. הוא אמר שאולי זו הזדמנות טובה להתחיל לנסות את הוודקה
התחלנו לקשקש לנו בקופה על הרגלי השתייה, על הילדות שלי בצפת ושלו ברמלה, על מאכלים מסורתיים של עדות ואז הוא שאל על הילדים והמשפחה. סיפרתי לו שבדיוק השבוע, החייל קיבל את השחרור הרשמי מצה"ל ושאני ממש שמחה על כך והבכורה היפה שלי חוגגת השבת יומולדת ומסיימת את התואר הראשון ואני כולי התרגשות, אז אנחנו הולכים לחגוג. הוא אמר שאולי זו הזדמנות טובה להתחיל לנסות את הוודקה. אני לא ממש התלהבתי, סיפרתי לו שהאיש והחייל המשוחרר אוהבים לחגוג על ויסקי טוב, אני והבכורה אוהבות יין אדום של הגולן והמתבגרים לא ממש בעניין של אלכוהול, ב"ה.
"חינוך טוב", הוא החמיא לי רגע לפני שהגיעו אנשים לקופה ונאלצנו לקצר את השיחה, שהייתה די נחמדה ומעניינת ובסיומה, שמתי לב שלא קניתי את כל מה שתכננתי וכבר מיהרתי לצאת…
"הקניות אף פעם לא נגמרות", הוסיף הקופאי הנחמד ואני השלמתי: "ככה זה בחיים, אנחנו תמיד רוצים וצריכים עוד…".
"העיקר שיהיה במזל טוב, לכם ולילדים", הוא צעק אחריי רגע לפני שיצאתי, "ואל תשכחי לקנות ערק לחגיגות, שיהיה לכם ולילדים חיים טובים ושתהיו תמיד בראש טוב".
