אנחנו קונים כרטיס עם ציפיות, בטוחים שאנחנו יודעים איך העלילה תתפתח, מי יישאר על הבמה ומי ילווה אותנו עד מחיאות הכפיים האחרונות. אבל החיים לא

"העברתי לילד את דמי הכיס ביום ראשון. ביום שלישי, הוא כבר עומד מולי במטבח, מסתכל עליי בעיניים גדולות ואומר: 'אימא, נגמר לי הכסף'" בשבוע שעבר,

יש משהו במחשבה על "לחזור אחורה" שכל כך מפחידה אותנו ואני לא מבינה למה. מי אמר שאפשר להתקדם רק קדימה? אלו מושגים של משחקי קופסה

בתוך השגרה המהבילה הזו, של החופש הגדול, מגיע הרגע הזה שבו מישהו מאבד את זה. הצעקה בורחת, הבלגן שובר את הגב והנה, יוצא האִיום אמצע

"אתה יודע שאני משוגעת", העידה על עצמה ציפקה הראל. היא הייתה בולדוזר אמיתי, ידעה להזיז הרים. כשהיא רצתה משהו, הוא התבצע. בתשעה באב, ציפקה נפטרה,

ראשון עד שלישי: בימים אלה אתם מגלים רגישות גבוהה, כמו גם יכולות חדשות וגמישות רבה. מצב הרוח שקט ורגוע מה שמאפשר לכם להגיב בצורה שונה

בשבוע שעבר, נולד לי נכד מקסים והפכתי לראשונה לסבתא. כשאני יושבת ומסתכלת על התינוק הקטן הזה, על פלא הבריאה, אני חושבת שהכול אפשרי בשבוע שעבר,

מתח ותפיסות בשכמות ובצוואר הם תופעה שכיחה מאוד. הגורמים לכך רבים: ישיבה ממושכת, לא מספיק תנועה בגב העליון ובכתפיים, יציבה לא נכונה זה אולי נשמע

הדילמה שבין תיעוד טכני לזיכרון חי ופועם, עומדת בלב הדרמה הגדולה של פרשת "ואתחנן". רגע לפני הכניסה לארץ ישראל, משה רבנו עומד מול עם שלם

הקיץ הוא העונה היחידה שבה כמעט כל יום מתחיל בסימן שאלה. "אז… מה עושים היום"? במהלך השנה, אנחנו בדרך כלל יודעים איך ייראה היום שלנו.

ראשון עד שלישי: למרות ההתקדמות בעבודה ובחיי המשפחה יש לכם רגשות מעורבים. השאיפה שלכם להרמוניה מושלמת אינה מתקיימת במציאות. הפעילו מעט יותר מאמץ כדי ללבות

אסון חורבן הבית, בתשעה באב, מתואר במגילת איכה. הפסוקים המכוננים של מגילה זו ממשיכים להדהד מאות ואלפי שנים בתרבות היהודית-עברית-ציונית מגילת איכה היא ספר הקינות

תכף יסתיימו הקייטנות ויהיה צורך למלא לילדים ולנכדים את המשך החופש. המגורים בגולן הם בונוס ענק לבילויים קרוב לבית. הכול על הכול החופש הגדול כבר

בשבועות האחרונים, כל ערב, מפרסמים סקר על התאמה לראשות הממשלה ואני מוצא את עצמי מהרהר שוב ושוב בשאלה עתיקה, כזו שלעולם אינה מאבדת מהרלוונטיות שלה: